ז'אן פול סארטר תפס את העצמי לא כיישות קבוע וססטית, אלא כמהות פתוח לשינוי דינמי ומשתנה כל הזמן. על העצמי של סארטר

תרבות איננה מועדון אקסקלוסיבי של אליטות, אלא מרחב חי של חיי היומיום — ריטואלים, שפה, סיפורים ויצירה משותפת שמעניקים משמעות לעולם.

האם החלטה מוסרית טובה היא החלטה רציונליות או דווקא כזו המביאה בחשבון את מה שלא ניתן להבנה ושליטה?

מה המשמעות של להיות נוכח פיזית במחאה? "פוליטיקה של נוכחות" והרעיון שהופעת הגוף בציבור היא אקט פוליטי עמוק, חוצה אידיאולוגיות, ואף מסוכן לשלטון.

הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעולם היא הדרך שבה אנחנו ממשים את עצמנו