6 בעיות פילוסופיות שישאירו אתכם ערים בלילה

1. דילמת האסיר

אחת מהבעיות הקלאסיות של תורת המשחקים, שנועדה לא רק לסובב לכם את המוח אלא לעזור לפתור משברים בינלאומיים, היא דילמת האסיר. הבעיה היא כזו: את\ה ושותפך לפשע נעצרת, הופרדתם ועתה שניכם בחקירה מקבילה. בפניך עומדת הדילמה האם לשתוק או לשתף פעולה. החוקר מציע לך עסקה כזו:

אם תשתף\י פעולה והשותף שלך ישתוק, כל האשמה תיפול עליו – 10 שנים בכלא לו.

אם תשתק\י והשותף שלך ישתף פעולה, כל האשמה תיפול עליך – 10 שנים בכלא לך.

אם שניכם תשתפו פעולה שניכם תקבלו עונש מופחת – 5 שנים כל אחד.

אם שניכם תשתקו לתביעה לא תהיה ברירה אלא להשית על שניכם עונש סמלי – שנה אחת בלבד לכל אחד.

מה עושים?

2. דילמת הקרונית

דילמת הקרונית של פיליפה פוט הוא תרגיל בחשיבה פילוסופית מוסרית. הסיטואציה היא כזו: קרונית מתגלגלת ללא שליטה על המסילה ועומדת לפגוע בחמישה אנשים, בידיכם היכולת להסיט את הרכבת למסילה אחרת שם היא תפגע רק בבן-אדם אחד. השאלה המוסרית היא האם לאפשר בצורה פסיבית מוות של חמישה אנשים גרוע יותר מלהרוג בן אדם אחד על ידי פעולה מכוונת? כאן תוכלו לקרוא דיון מורחב על דילמת הקרונית.

3. בעיית החדר של מרי

בעיית החדר של מרי שניסח פרנק ג'קסון נוגעת ליכולת שלנו להבין את המציאות על בסיס פיזיקה בלבד. בתרגיל המחשבתי הזה מרי היא נוירופסיכולוגית מבריקה שמסיבה כלשהי צריכה לחקור את העולם מתוך חדר שחור ולבן ובאמצעות טלביזיה בשחור-לבן. היא מצליחה להבין את כל המנגנון של ראייה ועיבוד תמונה במוח ואיך מצמידים מילים כמו "כחול" לשמיים ו"אדום" לעגבניה ואילו אורכי גל של אור יוצרים כל צבע כאשר הם פוגעים בעין ומתרגמים למידע במוח. אחרי שהיא הצליחה להבין את כל זה היא לפתע משוחחרת מהחדר השחור-לבן שלה ויוצאת אל אור העולם הצבעוני. האם היא תלמד משהו חדש? הבעיה הזו באה להצביע על הפער בין להבין משהו לבין לחוות אותו והיא מעלה כמה נקודות מעניינות למחשבה אודות המציאות שלנו.

4. בעיית החיפושית בקופסא (או: טיעון השפה הפרטית של ויטגנשטיין)

בעיית החיפושית בקופסא דומה במידת מה לבעיית המדענית עיוורת הצבעים והיא הוצאה על ידי פילוסוף השפה הענק לודוויג ויטגנשטיין שעסק במערכת היחסים שבין עולמנו הפנימי והשפה. בניסוי של ויטגנשטיין ישנה קבוצת אנשים שלכל אחד מהם יש קופסא ובה משהו שמכונה "חיפושית". אף אחד לא יכול לראות את תוכן הקופסאות של האחרים. כל אחד מהאנשים מתבקש לתאר מהי חיפושית, אך כל אחד יכול לדבר על החיפושית שלו בלבד, מאחר ויכולים להיות הבדלים בין החיפושיות השונות. לפי ויטגנשטיין אנשים יוכלו לנהל שיחות ערות אודות חיפושיות אך בסופו של דבר חיפושית תהיה "הדבר שנמצא בקופסא של כל אחד". החיפושית בעבור ויטגנשטיין היא כמו התודעה שלנו, אף אחד לא יכול לראות פנימה ואנחנו נתקשה לתאר לאחרים מה קורה בפנים. כדי להבין טוב יותר קראו עוד על טיעון השפה הפרטית של ויטגנשטיין.

5. טיעון החדר הסיני

טיעון החדר הסיני הוא בעייה של הפילוסוף ג'ון סרל הנוגעת ליכולת הלמידה של מחשבים. סרל מציע לנו לחשוב שאנחנו, כדוברי אנגלית בלבד, יושבים בחדר ובו ספר הוראות מפורט על כיצד לדבר סינית. אנשים שמתקשרים איתנו ממחוץ לחדר יהיו בטוחים שאנחנו דוברי סינית כאשר למעשה אנחנו לא מבינים מילה. בדומה טוען סרל כי מחשיבים מסוגלים לבצע משימות מסובכות אך לא להבין אותן מאחר והוא מוגבל לביצוע של פעולות מוכתבות.

6. עלילות העכביש במשתנה

הפילוסוף תומס נייגל הציע את הסיפור הבא אודות עכביש שחי במשתנה שלו ולא היה נראה, מן הסתם, מרוצה יותר מידי מהמקלחות התכופות שהוא קיבל. נייגל גילה רגישות כלפי חייו האומללים של העכביש שלעולם לא יוכל לטפס החוצה בגלל הקרמיקה החלקה וגם אין שום דרך לדעת האם הוא חפץ בכך. לבסוף החליט נייגל לעשות מעשה אצילי ולחץ את העכביש מהמשתנה ולהניח אותו על הרצפה. לתדהמתו של נייגל העכביש לא זז, גם לא אחרי שעות וימים עד שלבסוף העכביש מת. הניסוי של נייגל הוא ניסוי מוסרי שאמור להראות לנו כיצד לפעמים כאשר אנחנו חושבים שהחיים של אנשים אחרים אינם טובים ומנסים לעזור להם לשנות אותם אנחנו עלולים למעשה להרוס ולקחת מהם את כל מה שאנחנו מכירים.

אולי יעניין אותך גם:

6 פרדוקסים שיסובבו לכם את המוח

תעתועי הנפש: 10 ניסויים פסיכולוגיים עם לקח לחיים

9 דרכים לשיפור החשיבה הביקורתית שלך

להבין את חלומות יוסף עם פרויד

יוסף ידע מצוין לפתור חלומות של אחרים, אך את משמעות החלומות שלו לקח לו כל חייו לפתור. זיגמונד פרויד מסביר מדוע.

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

בין לאומיות ומודרניזם

מודרניזם מתייחס למהפכה התרבותית, החברתית והפוליטית של העת החדשה, הלאומיות מהווה אחת התופעות החברתיות והפוליטיות החשובות ביותר שהופיעו במודרניות.

עוד דברים מעניינים: