הרבה לפני שזכויות האדם והאזרח הפכו לחלק בלתי נפרד (ולעתים שנוי במחלוקת) מסדר היום הדמוקרטי והמשפטי המערבי, היו לרש"ר הירש (הרב שמשון רפאל הירש), מגדולי ההוגים היהודיים במאה ה-19, כמה דברים מעניינים לומר על הקשר בין הנושא לעבדות מצרים:
כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם, אלא הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני-המוסרי של אישיות האדם. והטעם המיוחד – כי גרים הייתם בארץ מצרים – בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה… כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאומה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטל עליכם. על כן הישמרו לכם – זה לשון ההזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים. (הרש"ר הירש, פרשנות לשמות כ"ב).
על מנת להצדיק את המחשבה שלכל אדם באשר הוא אדם יש ערך שלא ניתן לשלול אותו הולך הרש"ר הירש כל הדרך חזרה אל עבדות ישראל במצרים שנועדה להזכיר לנו, ולכל העולם, מה המשמעות של שלילת ערכו של האדם עד כדי שעבודו. לא רק זאת, הרש"ר הירש מציב למעשה את יסודה של היהדות המבוססת על יציאת מצרים על ההתנגדות ל"תועבת מצרים" שהיא פגיעה בזכויות האדם.
כמעט מאה שנים לאחר הרש"ר הירש למד גם מרטין לותר קינג, מגדולי לוחמי זכויות האדם בעת המודרנית, לקח דומה מאוד מעבדות מצרים, וכך הוא אומר בנאום לרגל קבלת פרס נובל לשלום:
עמים מדוכאים אינם יכולים להישאר מדוכאים לנצח. הכמיהה לחירות בסופו של דבר מתגלית ובאה לידי ביטוי. התנ"ך מספר לנו סיפור מרגש אודות כיצד משה עמד בחצרו של פרעה לפני מאות שנים וקרא "שחרר את עמי!". זהו מעין פרק פתיחה בסיפור מתמשך. המאבק של ימינו בארצות הברית הוא פרק מאוחר יותר של אותו סיפור מתמשך (מרטין לותר קינג בנאום קבלת פרס נובל).
