שאלת סדר הבריאה – האם נבראו קודם השמיים או שמא הארץ – מעלה ויכוח מרתק בין חכמי ישראל, לא רק על פסוקי התורה, אלא גם על משמעותו של הסדר, על תפיסת האדם את עולמו, ועל מערכת היחסים שבין השמיימי והארצי.
פסוקים סותרים, שיטות מגוונות
הדיון מתחיל בפרשנות פשוטה של פסוקי התורה. מצד אחד, הפתיחה הידועה של ספר בראשית מציבה את השמיים לפני הארץ: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". אך במקום אחר, בפרק ב', סדר הדברים מתהפך: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". הסתירה הזו משאירה את שדה הפרשנות פתוח, ומזמינה אותנו לעקוב אחר המחלוקות העמוקות שנוצרו.
בית שמאי: השמיים תחילה – הכיסא לפני השרפרף
לשיטת בית שמאי, השמיים נבראו תחילה. את עמדתם הם מבססים על הפסוק הראשון בתורה וגם על סברא הגיונית: כשם שאדם מכין תחילה כיסא לשבת ורק לאחר מכן שרפרף לרגליו, כך יש להניח שהאל ברא תחילה את השמיים – "כִּי כִּסְאִי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו ס"ו). כלומר, הארץ היא רק במה נחותה ביחס לשמיים – כלי עזר תחתון הנושא את תפארת השמיים העליונים.
בית הלל: הארץ תחילה – יסוד לפני עלייה
לעומת זאת, בית הלל טוענים שהארץ קדמה לשמיים. כשם שאדם בונה תחילה קומה תחתונה לפני שיבנה עליית גג, כך ההיגיון מחייב שהארץ – שהיא היסוד, התשתית – נבראה תחילה, ורק לאחר מכן נבנו השמיים. הם מוצאים הד לכך בפסוק: "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל-אֶרֶץ יְסָדָה" (עמוס ט', ו').
דעת חכמים: נבראו יחדיו – הרמוניה של ניגודים
אך ישנה גם עמדה שלישית, שמוצאת דרך ליישב את המחלוקת: לשיטת חכמים – השמיים והארץ נבראו בעת ובעונה אחת. כך לומדים מהפסוק בישעיהו: "קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו". בפרקי דרבי אליעזר מסופר כי לאחר דיון ממושך בין בית הלל ובית שמאי, שרתה עליהם שכינה והם פסקו יחדיו שהשמיים והארץ נבראו יחד. לא זה קודם ולא זה – אלא שניהם תלויים זה בזה וקשורים במעשה בריאה אחד כולל.
אבן השתייה: הבריאה התחילה מהמרכז
לצד השאלה מה נברא תחילה, מתפתחת במקורות חז"ליים גם שאלה אחרת – מהיכן התחילה הבריאה? האם מן השמיים, מן הארץ, ממרכזה של הארץ או דווקא מהצדדים? במסכת יומא (נד ע"א) אנו מוצאים דעות מגוונות:
רבי אליעזר: העולם נברא מאמצעו – מן המרכז, כמו שמוזכר באיוב: "בצקת עפר למוצק".
רבי יצחק נפחא: הקב"ה ירה אבן בים – וממנה הושתת העולם, היא אבן השתייה.
חכמים: העולם נברא מציון – ככתוב: "מציון מכלל יופי אלוהים הופיע". כלומר, מציון נובעת יופיו של כל העולם, ומשם התפשטה הבריאה.
משמעות רעיונית: גאוגרפיה של משמעות
הוויכוח בין הדעות איננו טכני בלבד. הוא משקף השקפות עולם שונות על מקומו של האדם ביקום. האם השמיים – הרוח, הנשגב, האלוהי – הם נקודת המוצא, או שהחיים הארציים, החומריים, הם הבסיס? האם הבריאה מתחילה מן המרכז (ציון, אבן השתייה) ומתרחבת החוצה, או שמא היא "מלמעלה למטה", "מן הצדדים אל המרכז"?
השאלה מה נברא תחילה מלמדת אותנו בעיקר מה חשוב יותר בתפיסת הבריאה: האם סדר, האם תכלית, האם איזון בין הפכים.
סיכום
המסורת היהודית מזמינה אותנו לא לבחור צד אחד בלבד, אלא לשמוע את הקולות השונים. בית שמאי, בית הלל, חכמים, ריש לקיש – כל אחד מהם מציע מפתח שונה להבנת העולם. אולי ההסכמה בסוף פרקי דרבי אליעזר היא עצמה המסר: שגם כשחולקים – אפשר לגלות שהאמת, כמו הבריאה עצמה, אינה מתחילה בנקודה אחת בלבד אלא מתממשת כשכל החלקים "נבראים יחדיו".
