במאה ה-20 יש פיצול שמצביע על פיצול בפילוסופיה של בשני כיוונים שהשיח הוא מקוטע עד לא קיים, וכמובן שיש מפגשים מסוימים. אם יש משהו שנראה שאפיין את הפילוסופיה של המאה ה-20 זה הפיצול. השאלה עד כמה זה רלוונטי או לא במאה ה-21 נגע מאוחר יותר.
פיצול מודע– פיצול מוקדם יותר במאה ה-17 היה בין רציונאליסטים ואמפריציסטים אבל זה לא היה פיצול מודע הוא הפך לכזה רק אחר כך. במאה ה-20 זה פיצול מודע ובמידה רבה בשלבים שונים כל צד מגדיר עצמו ביחד לצד השני וביחס לפיצול.
התייחסות לקאנט- כרגע אנו משתמשים במושג של פילוסופיה קונטיננטאלית אבל זה לא אומר שאין בעיה עם המושגים הללו. הפיצול הזה כבר נמצא בפילוסופיה של המאה ה- 19, מצד אחד יש את אותו כיוון פילוסופי שאחרי קאנט וממשיכיו יש כיוון מסוים הוא הכיוון היותר בולט לעין שממשיך דרך האידיאליזם הגרמני דרך הפילוסופיה של הגל, ואחר כך ההמשכים של הגל מרקס, קירגור וניטשה. לצד הכיוון הזה ישנו כיוון שהוא מבחינה פילוסופית פחות דומיננטי והוא גם ממשיך את קאנט, מה שמעניין אותו זה יותר הזיקה בין הפילוסופיה של קאנט והזיקה למדע וללוגיקה, הם לא כל כך מתייחסים לזרם השני, בולצאנו (משפט בולצאנו וירשטראס), הלמהולץ. הם התייחסו לקאנט בהיבט של יסודות המדע, הם ביקרו אותו פעמים רבות אבל התייחסו אלו. הכיוון הזה קיבל מימד יותר פילוסופי רחב בזרם קוראים לו ניאו קנטיאנים, הרמן כהן, הם רצו לחזור לקאנט של יסודות המדע. יש כאן פיצול כבר אחרי קאנט וזה מודגם בשני אופנים שאפשר ללמד את קאנט. פעם לימדו את קאט באונ' העברית כסיום של פילוסופיה חדשה א', יש רציונאליסטים אימפר' וקאנט נותן תשובה שהיא סיתנזה, בהקשר הזה זה בעיקר קאנט בתשובה ליום, לבעיות של הכרת העולם וספקנות. מצד שני, כמו שבשנים האחרונות מלמדים קאנט הוא נקודות מוצא למה שקורה הלאה ואז חושיבם על קאנט כעל שיטה פילוסופית.
קאנט | |
אידיאליזם גרמני הגל מרקס | בולצאנו הלמהולץ ניאו קנטיאנים |
שיטה | מדע ומתמטיקה |
היסטוריה של הפילוסופיה | לוגיקה |
הוגים | נושאים בעיות |
|
|
קונטיננטאלים- הפילוסופים של האידיאליזם הגרמני מנסים לחשוב על פילוסופיה כמכולל שיטתי, וקאנט הוא שיטה. ישנו דגש נוסף שמתפתח עם הזמן זה שיש דגש חזק על ההיסטוריה של הפילוסופיה אצל הגל זה מאוד בולט אבל אפילו אצל קאנט רואים את זה, רעיון הנאורות ממקם את קאנט בהקשר תרבותי מסוים. הם חושבים יותר על פילוסופיה של … לא על נושאים אלא על מה שמישהו כתב.
אנליטי– חושבים במונחים של מדע ומתמטיקה, לוגיקה, אוריינטציה לבעיות ופחות עם אוריינטציה לשיטות. אלו דברים שהם נכונים גם היום
זה פיצול שכבר קורה במאה ה-19 אבל זה לא פיצול מודע, מבחינה פילוסופית עד הניו קנטיאנים הקונטיננטאלי היה הרבה יותר דומינטטי האנליטים היו קשורים למחלוקות של מדע לא של פילוסופיה.
סוף המאה ה-19, הוסרל ופרגה כל אחד הוא אב קדמון של הקונטיננטלי והאנליטי,ומה שמפתיע זה מידת הקרבה בניהם. אם במאה ה-19 יש פיצול בסוף המאה ה-19 יש תחושה של כיוונים משותפים. שניהם היו מתמטיקאים עשו דוקטורט במתמטיקה. פרגה כל חיו לימד במחלקות למתמטיקה והוסרל עשה הסבה אחרי הדוקטורט לכיוונים פסיכולוגיים. שניהם היו מתמטיקאים והיצירה שלהם עסקה במתמטיקה, הם כתבו על הפילוסופיה של האריתמטיקה, שניהם אומנם בשלבים שונים התנגדו לפסיכולוגיזם. שניהם שאפו ליצור בין פילוסופיה ובין פסיכולוגיה. באותם שנים של סוף המאה ה-19 הפסיכולוגיה מתגבשת ולעיתים לומדה בתוך הפילוסופיה. שניהם גם עסקו הרבה מאוד בלוגיקה, והושפעו מבולצאנו. ואז השאלה איך משני אלה נוצר נתק?
היידגר וקארנאפ– הנתק הזה מאותר בשלב ב' אצל תלמידים שלהם. היידגר למד אצל הוסרל וירש אותו, קארנאפ למד אצל פרגה אבל גם אצל תלמיד של הוסרל. קארנאפ טען שכל דבריו של היידגר חסרי משמעות. אלמנט נוסף הוא פוליטי היידגר הצטרף לשלטון הנאצי, קארנאפ וחבריו היו יהודים, שמאלנים שעזבו בסופו של דבר את גרמניה. זה מחדד ומרחיק את שני הכיוונים, עד כדי כך שהזרמים לא הסכימו לקרוא את המחנה השני. זה נמשך גם אצל תלמידים.
דרידה וסרל– סרל הוא פילוסוף אנליטי של הלשון, דרידה מאוחר יותר להיידגר אבל קונטיננטאלי. רצו לתת דוקטורט כבוד לדרידה באונ' אוקספורד, והמחלקה לפילוסופיה התנגדה מאוד. אנו לא נלמד את דרידה אבל זה הוסיף למתח, התשובה של דרידה יצרה אנטגוניזם חזק ,על אוסטין.
פילוספיה קונטיננטאלית- זה מונח קצת בעייתי, לא מדובר על זרם, הזרם האלניטי מוגדר בסופו של דבר בעיקר דרך העבודה של פרגה והמהפכה שהוא הציע בלוגיקה ותחשיב הפרדיקטים. אבל יש כאן לכידות שאין בכיוון הקונטיננטאלי. הכיוון של הפילוסופיה האנליטית מתבסס על ניתוח ובירור מושגי שהוא מאוד מרכזי בזרם הזה. האיפיון של קונטיננטאלי זה איפיון גיאוגרפי וזה כמו שזה אופיין בהתחלה. זה השם שהבריטים נתנו בין 2 מלחמות עולם, (כמו ארוחת קונטיננטאלית, מה שקורה ביבשת). ובתוך הקונטיננטאלית אין כיוון אחד, יש כמה סיפרים שונים. אפשר לחשוב על פילוסופיה קונטיננטאלית כמשהו שמתחיל אחרי קאנט. יש כאלה שיאמרו שזה מתחיל ברוסו ורק אז קאנט. שאלות של רוסו של אתנטיות, מקומו של האדם זה שאלות שאחר כך הקונט' עסקו בהן.
כדי להתחיל לדבר על פילוסופיה קונט' לא במאה ה-19 כי אם במאה ה-20 נתחיל דווקא בהוסרל. כמובן שהיו כיוונים שונים מתוך הוסל שצידדו או העבירו ביקורת, אבל אלו ואלו התייחסו אליו.
אדמונד הוסרל | גוטלב פרגה |
היידגר | קארנאפ |
סרל | |
מרלו-פונטי | |
דרידה | |
אנחנו לא יכולים ללמוד את כל הפילוספים זמננו מוגבל, מה שנלמד זה הוסרל, היידגר, סארטר, לוינס, פוקו, אסכולת פרנקפורט.
מושג הסובייקט
אצל האנליטים זה מושג פחות חשוב לעומת זאת בקונטיננטאלי ובפנומנולוגיה הוא חשוב מאוד. דרך אחת להבין זה הבסיס של הידע, האי הקרטזיאני שנותן ומספק עוגן לכל ההכרות של העולם הבסיס לכל מחשבה. בקריאות מסוימות אצל הגל הסובייקט הוא בסופו של דבר הכל, היש כולו הוא סובייקט באיזשהו אופן בטח שכל המחשבה. זה עוגן פילוסופי, והשאלה איך מבינים את העוגן ואיך מתייחסים אליו, ואנו נראה שכולם מתייחסים לבעיה בצורה זו או אחרת. הוסרל מעמיד זאת במובן של אני טרנדצדינטאלי, היידר וסטרטר מבקרים זאת אבל עדיין הסובייקט הוא מרכז פילוסופי. אצל פוקו ואסכולת פרקפורט יש את מותו של הסבייקט בשנות ה-60 ובמידה רבה הושפע מניטשה. הוא חוזר בצורה אחרת אצל לוינס כסובייקט אתי לא כסובייקט שמכיר את העולם אלא כסוביקט שבראש ובראשונה מכונן או הציר המרכזי שקובע את משמעותו זה יחסו אל האחר. עלייתו של הסובייקט אצל הוסרל, שלבים שונים של נפילתו החל מהיידגר וכלה בפוקו ובסופו של דבר חזרה של הסובייקט כסובייקט אתי אצל לוינס.
כדי להבין כראוי את הפילוסופיה של המאה ה-20 מומלץ גם להתוודע אל התרבות של המאה ה-20 על מנת לקבל הקשר.
סיכומים ומאמרים:
מרטין היידגר והפנומנולוגיה של הוסרל
מרטין היידגר- הוויה, זמן ודזיין
אסכולת פרנקפורט והתיאוריה הביקורתית
מישל פוקו – תולדות השגעון בעידן התבונה
