הפילוסופיה של המאה ה-20: עמנואל לוינס – אתיקה כפילוסופיה ראשונית
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
אתיקה כפילוסופיה ראשונית
הרעיון של לוינס ב"אתיקה כפילוסופיה ראשונית" הוא קודם כל להגיד שזה אתיקה ולא אונטולוגיה, אפסטימולוגיה, או אנליטית. צריך להבין את התזה הזו בשתי דרכים. דבר ראשון זה למה צריכים לעשות אתיקה בלי להניח שום תחום נוסף, ודבר שני זה לא אתיקה היא ראשונית ביחס לתחומים אחרים.
אתיקה בלי הנחת תחומים אחרים
לכאורה כאשר אנו חושבים על אתיקה אנו חושבים לא על השכבה הראשונית של הדיון הפילוסופי אלא כמשהו שמניח כבר אונטולוגיה ואפסטימולוגיה. בהנחה שאנו חושבים שאתיקה זה יחס של בני אדם, אנו צריכים קודם כל לבדוק מה זה יישים ואחר כך מה זה בני אדם ואז אפשר לאפיין את היחס האתי בין בני אדם. זה גם נראה שזה מניח אפסטימולוגיה, כי אנחנו מניחים הבנה, הכרה, שיפוט. אצל קאנט צריך להבין קודם כל תבונה בשביל לעשות צו קטגורי. כלומר נראה שיש צורך בהנחות מוקדמות של אנוטולוגיה ואפסטימולוגיה.
מיידי – אחד הפילוסופים שמתעניין היום בזה הוא הילארי פאטנם ויש לו ספר "אתיקה ללא אונטולוגיה". הרעיון הוא בסופו של דבר שיש משהו באתיקה שהוא מיידי, כאשר אני שומע קריאה לעזרה ההיענות לא מתווכת על ידי משהו אחר, מי קורא לי, אם הוא יש תבוני או לא, גבר או אישה. אם אני אתחיל לחשוב מחשבות על מי פי פונה אליי אני עושה חישובים של משהו שהוא כבר לא אתי באיזשהו מקום. אני חושב על זה כמשהו ראשוני, עם היענות לא מותנת. ברור שזה לא קל לעשות את זה כי מהר מאוד עולות שאלות, כי אם מישהו פנה אליי הוא כבר דובר שפה, אולי אנו יודעים את גילו ומינו. ללוינס יש תשובות אבל הן מאוד מורכבות, הוא מודע לבעייתיות. בעלי חיים ודוממים – על פניו זה לא צריך להיות מוגדר על בני אדם, כי צריך להיענות לעזרה ללא קשר, גם לצעקה של חיה, והוא יראה איך הוא עונה על זה בלי לעשות מזה אבסורד של עזרה לשולחן. דרידה דן בנושא בע"ח ומעלה את זה שהפנייה לא חייבת להיות מילולית. העמדה של לוינס לא יכולה לשלול מלכתחילה פניה לא של אדם, חיות מצד אחד אבל גם האל מהצד השני. אם כן, אני לא צריך להגדיר מה זה אדם. מדע של אדם- האתיקה הזו עוקפת את מדע האדם ולכן לא נופלת לביקורות של פוקו ואחרים לגבי תפיסת האדם.
