הפילוסופיה של המאה ה-20: סארטר וההונאה העצמית
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
הונאה עצמית
המושג המרכזי של סארטר – הונאה עצמית – הוא בעל קונטציות אחרות בצרפתית של מישהו שמתנהג לא ביושר כלפי אחר. לפעמים סארטר משתמש גם במונחים החופפים וזה יכול להיות מבלבל. הפרק הונאה עצמית עומד במידה רבה בפני עצמו- האם יכול להיות מצב שבו אני תופס את עצמי באופן מוטעה? האם אני יכול לשקר לעצמי? במובן של ההפך מכן. סארטר אומר שלשקר זו הונאה של מישהו אחר שיודע את האמת ומרמה שני. השקר מחייב זולת. השאלה האם אני יכול לרמות את עצמי? פה יש דילמה קצת דומה לטרנסדנטציה של האני. יש הרבה סיטואציות בחיים שבו אנו אומרים שהוא חי בהונאה עצמית, זו תופעה שנראית יומיומית שחלה על הרבה בני אדם. מצד שני שחושבים על זה פילוסופית יש סתירה מסוימת. בשביל לשקר אנחנו צריכים לשקר לאחר, אנחנו לא יכולים לשקר את עצמנו, אין מיסוך, אין שני דברים שונים. זאת הדילמה מצד אחד אנו מכירים סיטואציות של הונאה עצמית מצד שני הונאה עצמית לא אפשרית. פתרון אפשרי הוא לומר שאין הונאה עצמית שהאדם כן מודע לאמת ובוחר להציג אחרץ. אבל בכל זאת אין פותרים הונאה עצמית?
א. פסיכואנליטי– אדם לא מודע לעצמו, וזה סוג של מיסוך פנימי, הזולת הוא פנימי. אני מרמה מישהו והוא נמצא בפנים. סארטר אומר שזה לא פתרון של הונאה עצמית כי כאשר אני לוקח משהו כמו התת מודע שמופעל על ידי מנגנון של הדחקה, עדיין מנגנון ההדחקה צריך להיות מודע למה שהוא מדחיק. האדם צריך להיות מודע למה שהוא מדחיק. זה פתרון שנועד לכשלון כי הוא מניח את ההונאה העצמית שאותה הוא רוצה לפתור.
סארטר פותר את זה בדוגמאות– סיפור על בחור ובחורה שיוצאים לדייט. הבחור תופס את היד של הבחורה והיא מתעלמת מהמחווה הזו וממשיכה כאילו לא קרה כלום (לזכור, מדובר בשנותה-40). סארטר אומר שנניח וניקח ברצינות שהיא חיה בהונאה עצמית, ונסביר את זה במונחים שלו. צריך חשוב שההונאה העצמית היא שהעובדתיות היא טרנס'. אצל הבחורה יש היפוך בין עובדיות ולטנרס'. היא טרנס', חיצונית בייחס לעובדתיות שהוא מחזיק לה את היד. והיא רואה את הטרנס' של התודעה בתור העובדתיות, היא חושבת על ההחצנה שלה כעובדה. היא תופסת את הסיטואצית ככזאת שבה אותו יסוד עובדתי בעולם שבה הוא מחזיק את ידה, היא חיצונית לזה, זה לא קורה לה. זה קורה לנו בסיטואצית שמצד אחד אנו נמצאים בזה ומצד שני אנו מרחיקים את זה,ואם אנחנו באמת חושבים שזה לא קורה לנו אז אנחנו בהונאה עצמית. זה הצד שהיא מתנקת מהעובדיות. מצש שני אותו יסוד של התנתקות מ -, זה מה שמגדיר אותה, היא מעבר לסיטואציה. יש היפוך בין עובדתיות וטרנס'.
ב. סוג שני של הונאה עצמית זה נגזר מתוך המושג "יישות עבור הזולת", אני כפי שאני נתפס אצל אחר. לא ממש ניכנס למושג הזה אבל זה מופיע בספר. בושה לדוגמא זה משהו בסיסי בהסתכלות של האחר עליי. איך זה יכול להיות מקור להונאה עצמית? אני מבלבל בין האופן והיישות עבור עצמה ובין הישות עבור מישהו אחר. לדוגמא, בדיון שלו בשאלת היהודים שנכתבה מאוחר יותר. יהודי זה במידה רבה פונקציה של נקודת המבט של האחר עליי, זה לא מהות. אם ניזכר בשנה שזה נכתב 1946 מבינים את הרעיון. אחת הדוגמאות שלו זה הסיטואציה שבה יהודי מצד אחר מאמץ את נקודת המבט של אחרים עליו, אבל כנקדת מבט אנטישמית שוללת, כלומר זה מוליך לביטול עצמי ולהיטמעות בנוצרים. מצד שני הוא ממשיך לחיות בתור יהודי. נוצר בלבול בין יישות בשביל עצמה ויישות בשביל הזולת. מה שקורה זה הפנמה של נקודת המבט של האחר כלפי העצמי וזה מוביל לשנאה עצמית. אלו שתי נקודת מבט שלא פתירות ויוצרות סתירה. אין פה פיתוח של דוגמא שלמה, אבל זה מדגים את המעבר בין יישות בשביל עצמה ובשביל הזלת.
ההוויה האנושית איננה מה שהיא והיא מה שהיא איננה
אם כן, על פי סארטר יש כפילות של האדם ושל ההוייה האנושת שעולה מתוך המושגים של עובדתיות וטרנס'. מכאן מגיע סארטר אל איפיון האדם בצורה אחרת. ע' 80 "ההוויה האנושית איננה מה שהיא והיא מה שהיא איננה"
איננה מה שהיא- זה קשור לטרנס', המצב לא מגדיר את האדם, האדם תמיד יכול לחרוג ולבחור.
אני מה שאינני- מה שבסופו של דבר מגדיר אותי זה מרחב האפשרויות לפעול, זה לא הדברים שקובעים אותי אלא הדברים שאני לא. זה היסוד של הטרנס' זה מה שאני אינני. "בארץ כל המצלצרים טרנס' ביחס למה שהם עושים, בצרפת זה הייעוד שלהם"
בהינתן שהאדם איננו מה שהוא והוא מה שאיננו. יש קרבה בין המאפיין הזה ובין מה שמאפיין הונאה עצמית. בהונאה עצמית אנו חושבים שאנחנו משהו שאנו לא באמת.
כנות- מה זה כנות?
להבין את עצמנו כפי שאנחנו. אבל אין כפי שאנחנו אז איך אפשר להבין את האני הפנימי? סארטר שונא את המסע לחיפוש עצמי, ויש גם בעיה לגבי כנות. הבעיה לגבי כנות מתחילה לערער את כל החלוקה ופתאום הסיטואציה הקבועה היא שאנו חיים בהונאה עצמית ואין לנו כנות. פה סארטר אומר שצריך להיזהר. אפשרות אחת היא לומר שאנו פשוט חיים בהונאה עצמית, וזו גם טעות. מכאן מסקנת המאמר שאנו צריכים לחיות מתוך הונאה עצמית ביחס להונאה עצמית, ע' 91. הונאה עצמית מוסברת על ידי הסיטואציות שהוא מביא כדוגמאות, הסיטואציות שלהיום יום מאוד דומות, אבל אנחנו לא צריכים להפעיל על זה את הקטגוריות של ההונאה העצמי. אנחנו צריכים להפעיל את ההונאה העצמית על מושג ההונאה העצמית. צריך לומר לעצמו אנו לא חיים בהונאה עצמית, להיות בהונאה עצמית לגבי ההונאה העצמית. אם אתה אומר לעצמך שאתה חי בהונאה עצמי אתה מבטל את ההונאה העצמית.
אין כאן עניין נורמטיבי של להיות כנים לגבי חוסר הכנות. זה פשוט ענין אונטולוגי, כנות זה לא מה שחל על האדם. הוא לא הצליח ליישב בין האתיקה והאקס', הוא רצה לכתוב ספר על זה אבל זה לא קרה בסוף. אם יש יסוד אתי הוא במובן של האקסזיטנציאליזם הוא הומניזם. לתת תוקף נורמטיבי לבחירות שלנו, לטרנס' שלנו. זה משהו מאוד בעייתי כי הוא נופל לאחת משתי האופציות שהן לא טובות- כל בחירה היא טובה כי היא בחירה, או אילוץ קנטיאני שהופך את הבחירות למוגבלות כי אני בן חורין רק אם אני הופך את הבחירה לראויה. הוא לא מצליח לפתח אתיקה שתתיישב טוב עם הדברים הללו.
קראו עוד על הפילוסופיה של ז'אן פול סארטר מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים
