הפילוסופיה של המאה ה-20: מרטין היידגר והפנומנולוגיה של הוסרל
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
אז מה קושר בין הפרויקט של היידגר והפנומנולוגיה של הוסרל?
א. פילוסופיה כמדע חמור
ב. ביקורת על פסיכולוגים
ג. אינטואיציה
על פי היידגר אנחנו תמיד מבינים את ההוייה בכל אינטראקציה עם העולם אבל כשאנו מנסים לחשוב על זה אנו לא מבינים במה מדובר.
השאלה הזאת הייתה בפילוסופיה היוונית והיא נשכחה, שנית, השאלה היא האם אפשר לעורר את השאלה הזו, והוא שואל לגבי המובן של להיות. המשהו הנוסף זה היעד של הספר, הרעיון היסודי שהזמן הוא האופק של ההבנה של שאלת הוויה. למי זה קשור?
א. הרקליטוס -על פניו זו נראית עמדה הרקליטית שאין שום דבר קבוע ואין שום דבר שהוא חוץ זמני. יש בזה מן האמת, הרעיון שצריך להבין כל יש באופן זמני ואין קיום של אידיאות שהוא לא זמני. בואו נבדוק זאת לגבי שלושת התחומים, התחום הפיזי והנפשי הוא זמני, אבל לרוב אנו קוראים לתחום התלוגי כאל זמני, ואת זה היידגר לא יקבל.
ב. קאנט- כל הקטגוריות זה מבנים זמניים או מבנים של הבנה של יחסים זמניים. דרך הזמן או דרך האופנים השונים שבהם ניתן לחשוב על הזמן או של היחסים השונים, דרך זה אפשר לקבל את כל האופנים השונים של מה זה להיות. ולכן היידגר הוא קנטיאני בנקודה הזאת. אבל קאנט אומר שיש הסתכלות ומחשבה וכדי לקשור בניהם צריך לחשוב על הקטגוריות כבעלות צורה או מבני זמני, אבל קודם יש דיון בקטגוריות ואחר כך בסכמטיזם שעוזר לקשר. בעמדה של היידגר הסכמטיזם הוא ראשוני, גם המחשבה וגם הסתכלות זה בוג של הפשטות.
