תיאוריה ביקורתית
אסכולת פרנקפורט
- אסכולת פרנקפורט: לידתה של התיאוריה הביקורתית הייתה בניסיון להסביר מה קרה שהמרקסיזם נכשל. בגרמניה, שם צמחה אסכולת פרנקפורט הבעיה הייתה חמורה במיוחד כי שם הייתה צריכה לקרות המהפכה. גרמניה ואנגליה היו מקרי הבוחן של מרקס. בגרמניה אכן הייתה המפלגה הסוציאליסטית הגדולה ביותר באירופה. באוג' 1914 הייתה נקודת המבחן- הפועלים נלחמו אחד בשני (במסגרת הלאומים) במקום שכל פועלי העולם יתאחדו. הפועל המצוי, על פי התיאוריה של מרקס, צריך להתכחש ללאום המשעבד אותו ולהיות נאמן לפועלים בארצות אחרות. אך זה לא קרה. ב-1914 נרצח יורש העצר הסרבי ולפתע פרצה מלחמת העולם הראשונה כולם החלו להילחם אחד בשני, על אף שהיה מדובר ברשת בריתות שהשתמרה מתקופת המהפכה הצרפתית. המפלגה הסוציאליסטית בגרמניה במקום להתנגד למלחמה הצביעה בעד התקציב המלחמתי. התמוטט האינטרנציונאל. ברגע שהארץ הייתה בסכנה הם הפכו נאמנים למשעבדיהם במקום לאחיהם. כאן התיאוריה נופלת- בגרמניה, ולא בברית המועצות שם הדיקטטור אמנם דיבר "סוציאליסטית" אך הוא היה דיקטטור…
- המרקסיסטים הגרמניים: מצאו עצמם במצב מביך בו התיאוריה לא התממשה, דווקא במקום בו הייתה אמורה. מה היו אפשרויותיהם של המרקסיסטים הגרמניים?
v תמיכה ברפובליקת ווימאר: רפובליקה סוציאל דמוקרטית רכה ובעיני המרקסיסטים סוציאל דמוקרטיה זה שוחד לקפיטליזם. כדי להמשיך לדכא את הפרולטריון נותנים להם "סוכריות".
v תמיכה במהפכה הסובייטית: גם לא אופציה אטרקטיבית כי המפלגה הקומוניסטית שפרשה מהאס-פה-דה (חסר!!!)
v לסגת מהפוליטיקה ולבחון מה השתבש בתיאוריה שהוביל לכך שהפרקטיקה לא התממשה. ב-1923 קם המכון לחקר החברה שמטרתו הייתה לבחון את התיאוריה המרקסיסטית ולשאול מה השתבש.
- המכון לחקר החברה: פליקס וויל, מיליונר- הקים קרן שתמכה במכון לחקר החברה (שהיה מחוץ לאוניברסיטה- המרקסיסטים פחדו שהאוניברסיטה לא תתמוך בחקר תיאוריות מרקסיסטיות). ב-1931 מתמנה לראש המכון מקס הורקהיימר- הוא לא מקבל את הדוגמה המרקסיסטית כפי שהיא ומבקש לערוך בה רביזיה מקיפה: "תיאוריה ביקורתית".
- "התיאוריה הביקורתית": בגרסתה הראשונה, הורקהיימר ניסה להסביר את המשבר שפקד את המרקסיזם (למה לא הייתה מהפכה) במונחים מטריאליסטים. המחקר מתנהל תוך כדי עליית הנאציזם שבעיני הורקהיימר ואדורנו (יהודי נוסף שפעל לצד הורקהיימר) הולך להיות רע. ב-1933 מקס הורקמייר לוקח את הקרן של פליקס וויל ומעביר את הכסף לשוויץ ולאחר מכן לארה"ב שם מוקם מחדש המכון. העולם בין השנים 1933-1940 "מתקדר". ברוסיה מתחיל להתברר שצמח שלטון טוטליטארי אכזר וכך גם בגרמניה. הורקהיימר מציע הסבר כלכלי לתופעות האלה: הנחת היסוד של ההסבר של הורקהיימר היא שהתחזית של מרקס התגשמה מבחינה כלכלית. השוק דוהר את קריסתו כתוצאה מההיגיון הפנימי של הקפיטליזם. עם זאת, קרה דבר 1 בלתי צפוי- המדינה הבורגנית הבינה שלשם נושבת הרוח (שהשוק עומד לקרוס ושאמצעי השליטה של הבורגנות יתמוטטו עם השוק). על כן, לפני שהקפיטליזם קורס, המעמד הבורגני הלאים את הייצור ואת איגודי העובדים. הוא השליט על המבנה הכלכלי תכנון מרכזי. התכנון המרכזי של הסובייטים זה לא סוציאליזם, זה למעשה השתלטות של המדינה על השוק- המדינה מנהלת את הכלכלה כי אי אפשר לסמוך על היד הנעלמה שתגן על המעמד הבורגני. המדינה קובעת את מחירי הריבית, המוצרים, תנאי ההעסקה, איגודי העובדים וכדומה.
- מה קרה בגרמניה ע"פ הורקהיימר: בגרמניה לא הייתה הלאמה אלא המדינה שפכה כסף כתוצאה מהמלחמה. המדינה השתלטה על הייצור/ההון מצד אחד ועל העבודה מצד שני. זה ביטל את האפשרות שקריסת השוק תוביל לשחרור הפרולטריון. מאחר שמדובר בדיכוי עושים זאת בכח. מה משעבד את הפועלים? דיכוי חברתי- רק שכעת כבר אין לו בסיס כלכלי (הרכוש הפרטי איבד את כוחו), עכשיו הדיכוי הוא פוליטי, המשטרה והצבא הם שאוכפים את שלטון הבורגנות ולא השוק החופשי. הפרולטריון מדוכא על ידי המדינה באמצעים ישירים. המדינה מנצלת את המצב שאליו הוביל הקפיטליזם (רעב, קיפוח) – ומגייסת את הפועלים למלחמה. המדינה הטוטאליטרית מתקבעת על מצב משברי שבו אין גורם מחוץ למשבר שישמש שלילה (התזה והאנטי-תזה)- לכן אי אפשר לסמוך על כך שהמדינה הטוטאליטרית תקרוס.
- אנטישמיות: הורקהיימר הסביר את האנטישמיות כעניין כלכלי ומטיל את האשמה של השלטון. היהודים השתלטו על המקצועות שצמחו בעת הקפיטליסטית- עורכי דין, רואי חשבון. ברגע שהשוק החופשי בוטל- לא צריך את היהודים יותר, לכן זה לא עניין גזעי אלא כלכלי.
- הורקהיימר מנסה להסביר בבת אחת את מה שקרה הן ברוסיה והן בגרמניה- ההבדל בעיניו לא גדול. את מה שקרה בגרמניה הוא מכנה קפיטליזם מדינתי ואת מה שקרה ברוסיה הוא מכנה המדינה האוטוריטארית. ההסבר שלו למעשה נוגע לשתי המדינות באותו אופן (המדיניות של סטלין ושל היטלר כשתי צורות של אותו דבר). האידיאולוגיה פחות משנה והסוציולוגיה למעשה קובעת יותר בתיאוריה שלו.
- התיאוריה האידאליסטית של לוקאצ': התיאוריה של הורקהיימר איננה מספקת ואנשי אסכולת פרנפוקרט זונחים את התיאוריה הזו אט אט. הם מחליפים את התיאוריה הזו בתיאוריה האידאליסטית. התיאוריה האידאליסטית מנסה להסביר את המשבר (אי התגשמות התחזיות של מרקס) בסיבות שקשורות בתודעה ולא בכלכלה. הם נשענים בין היתר על עבודתו של הסוציאליסט ההונגרי גיאורג לוקאצ'. בשנות ה-20 הוא מדבר על התודעה הכוזבת של הפועלים. בניגוד להסבר המטריאליסטי המייחס סיבתיות לכלכלה ההסבר האידיאליסטי מייחס את הסיבתיות לרעיונות. ע"פ לוקאצ', התנאים הכלכליים אמנם הבשילו על מנת לעשות מהפכה אך משהו מנע מהפועליים לנצל תנאים אלה. הם לא היו מסוגלים לדמיין אלטרנטיבה למצב הקיים. המונח שהציע לוקאצ'- ראיפיקציה- "חפצון"- אובייקטפיקציה והטמעות. ע"פ לוקאצ' הקפיטליזם הצליח ליצור את התחושה שהכלכלה בחזותה המדעית והמתמטית מתנהלת ע"פ חוקים טבעיים ולא על ידי מוסדות אנושיים. חוקי טבע אינם ניתנים לשינוי. מפלגה לא יכולה לשנות את חוק הכבידה כי הוא חוק טבע. השוק החופשי הוצג כחוק טבע גם הוא. חוקי ההיצע והביקוש של השוק נתפסו כדבר אובייקטיבי- ככה הדברים מתנהלים באופן טבעי, אף אחד לא קבע את זה. אם הכלכלה אינה נשלטת על ידי רצון אנושי, הרצון האנושי לא יכול לשנות אותה והפועל תופס את תנאי עבודתו כמצב טבעי. "פעולתו של האדם הופכת למנוכרת לו עצמו". הפועל שבוי בתודעה שגורמת למצב הסובייקטיבי להיראות כתוצאה של חוקים אובייקטיבים. הפועל מכיל על עצמו כללים שחלים על חפצים ולכן הוא לא מסוגל לדמיין אלטרנטיבה למצבו- הוא מחופצן ונטמע בסדר הדברים הקפיטליסטי. המציאות לא נתפסת כמשהו שניתן לשינוי. המסקנות של לוקאצ' מכאן הן לניניסטיות- התודעה של מעמד הפועלים שבויה בקפיטליזם, צריך מהפכה שתכפה את הסדר הסוציאליסטי על הפועלים (שלא הבינו שזה לטובת האינטרס שלהם).
- הניסיון של לוקאצ' להסביר את הכשל באופן לא מטריאליסטי לא היה מקובל על התנועה הקומוניסטית ולוקאצ' אולץ להתנער מעבודתו. הוא עשה זאת מכיוון שהוא חשב שהמפלגה הקומוניסטית ההונגרית בה היה חבר מביאה את "הקדמה" ולכן גם אם היא טועה צריך ללכת איתה.
- המשכו של לוקאצ': 2 ענפים של המרקסיזם המערבי המשיכו את לוקאצ': גרמשי והתיאוריה הניאו-מרקסיסטית של אסכולת פרנקפורט שאימצו את זה שהבעיה היא בתודעה ולא בעיה כלכלית (נטשו את המטריאליזם). אסכולת פרנקפורט הפכה את מרקס על ראשו והחזירה את הגל לרגליו.
- מרקסיזם מערבי: מרקסיסטים שלא נמצאים תחת שליטת הגוש הסובייטי. הענפים הבולטים: אסכולת פרקפורט ואנטוניו גראמשי ותלמידיו.
- גראמשי: גראמשי אמר שלפועלים אין תודעה מעמדית משום שהקפיטליזם, לא בברוטאליות ישירה, אלא ע"י הגמוניה תרבותית מצליח לדחוק כל אתגר או השקפה החולקת על עולם הערכים שלו. האליטות בעולם הקפיטליסטי לא אוסרות לחשוב אחרת אלא יוצרות מצב בו שמי שיש לו רעיונות שסוטים מהדעה ההגמונית נראה סהרורי. הגמוניה תרבותית יוצרת מצב בו הדעות המקובלות על שיטת המשטר נראות טבעיות ונכונות וכל דבר אחר נראה מוזר. באמצעות הדומיננטיות של דעות מסוימות התודעה נשארת מקובעת למשטר.
- מלחמת העולם השנייה: עד המלחמה היה צריך להסביר את עליית הפאשיזם, כאשר ראו בו תוצאה ישירה של הקפיטליזם. הפאשיזם נראה כמתפשט ועלה החשש שהוא יגיע לכל הדמוקרטיות הקפיטליסטיות. אדורנו והורקהיימר חשבו שהפאשיזם יגיע גם לארה"ב. במלחמת העולם השנייה נוצרו שני מחנות: פאשיזם (קראו כך גם לנאציזם) והדמוקרטיות הקפיטליסטיות המערביות.
- דיאלקטיקה של נאורות (אדורנו והורקהיימר): הנאורות כרוכה במודרניות. היא הבטיחה לאדם שיפור במצבו. היא הבטיחה לו חופש וחופש מפחד אך לאחר המהפכה המודרנית קיבלנו את אושוויץ. (לאחר מכן אפשר להוסיף לזה את הירושימה). אלה הסמלים של השבר בהשקפת העולם המודרנית. הנאורות חשבה שבאמצעות התבונה האדם יצא מהחושך אל האור. ההנחה המובלעת היא ששיפור טכנולוגי/מדעי פירושו שיפור מוסרי. ב-1944 לא היה ברור שהקידמה היא אכן תהליך של שיפור. דיאלקטיקה של נאורות נכתבה אחרי אושוויץ לפני הירושימה. ניתן לקשר בין אושוויץ לקידמה, אך לא למדע (לא בהכרח ניתן לומר זאת על הירושימה).
- מקס וובר: בראשית המאה החל לשאול האם לא צומח עולם שבו הביורוקרטיה תחנוק את האנושי. יש בלבול לטענתו בין המישור המדעי למישור המוסרי. המדע לטענתו פועל על פי היגיון אינסטרומנטלי. המדע יודע לייצר אמצעים אבל המדע לא עוסק במטרות. המרקסיזם משחק על הבלבול בין מדע ומוסר ולכן אי אפשר "לסתור" אותו. מבחינת "דיאלקטיקה של נאורות", אושוויץ זה לא רק שאלה של טכנולוגיה אלא שאלה כואבת יותר ממה שוובר העלה. גרמניה/אירופה, שיא הקידמה האנושית בראייתם. כאן צומחת הזוועה ואיש לא פוצה את פיו. מתפתחת תעשייה שמייצרת מוות.
