הפילוסוף היווני אריסטו חשב כי מה שמייחד את בני האדם ומפריד אותם מבעלי החיים הוא היכולת שלהם לחשוב. ואם מהותו של האדם היא היכולת שלו לחשוב, חשב אריסטו, הרי שמי שחושב יותר הוא יותר אנושי. ההבנה הזו, חשובה מאוד בהיסטוריה של הפילוסופיה, הורחבה על ידי הפסיכולוג בן המאה ה-20 קרל רוג'רס שחשב שבני אדם הם הרבה יותר מרק היכולת שלהם לחשוב.
רוג'רס האמין כי מימוש עצמי הוא דחף אנושי כה יסודי עד שמי שמחובר אל רצונותיו האמיתיים ופועל למימושם הוא גם מי שמגשים את אנושיותו. רוג'רס טבע את המושג של "אדם מתפקד במלואו" (fully functioning person).
בניגוד לרבים מאיתנו באסיפת ההורים של בית הספר היסודי, "האדם המתפקד במלואו" הוא אדם שמממש את הפוטנציאל שלו עד תומו בתהליך שלעולם אינו מפסיק שכן הוא כמעיין נובע של פוטנציאל והגשמתו.
רוג'רס מתאר את האדם הזה כנוכח לגמרי ברגע מאחר ובכל רגע ורגע הוא מקדיש עצמו להגשמת עצמו. הוא חווה תחושת חופש פנימית ויציריתיות והוא פתוח תמיד להרפתקאות ואתגר. הוא לא כבול על ידי מבני חשיבה ודוגמות אך הוא בהחלט יכול לעשות שימוש בידע. עם כל כוחו האדם הזה הוא גם גמיש מאוד ומתפתח כל העת. זוהי למעשה גמישותו המחשבתית והרגשית שמאפשרת לו להיות כל כך יציב גם בזמנים גועשים, שינויים והפתעות בחיים. האדם שמתאר רוג'רס אינו מתגונן ואינו מתנצל. הוא חד ומפוכח בפרשנות שלו את המציאות אבל מסוגל לאופטימיות רבה. הוא סתגלן בה במידה שבה הוא דבק במה שהוא רואה כנכון. הוא אדם רודף הרמוניה שנוח מאוד להתסדר איתו והוא תמיד פתוח לדיאלוג.
קרל רוג'רס מדגיש כי האדם שהוא מתאר הוא יותר מודל תיאורטי מאשר מצב ממשי שאליו אפשר להגיע. אבל הוא אף על פי כן חושב כי זהו מצב שלאחדים מאיתנו שפר המזל (וההורים) ויש לנו נטייה אליו. אחרים יכול לעבוד על מנת לטפח את עצמם בכיוון של יותר מימוש עצמי.
מבחינת רוג'רס המפתח הוא תמיד "אהבה בלתי מותנית". ילד שחווה על ידי הוריו אהבה, קבלה, ותשומת לב ללא תנאי וללא הגבלה, ילד שלא היה צריך "לקנות" את אהבת הוריו, הוא ילד שיש לו סיכוי טוב יותר להיות אותו סוג אדם מתפקד במלואו שעליו מדבר רוג'רס. ילד כזה גם יגדל להיות מבוגר שנותן את אותו סוג של אהבה ללא תנאי לזולת ולעצמו.
לקריאה נוספת:
הפסיכולוג שהאמין בבני אדם: הפסיכולוגיה של קרל רוג'רס
פסיכולוגית האישיות של קרל רוג'רס
אולי יעניין אותך:
