הפילוסופיה של המאה ה-20: סארטר
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
סארטר 1980-1905
סארטר הוא פילוסוף עם אימפקט תרבותי ענק. ההשפעה שלו חרגה הרבה מעבר לפילוסופיה המקצועית. בהלוויה שלו היו מיליון איש, וזה כדי להבין איזו השפעה הייתה לו בצרפת ומעבר לה בעיקר לאחר המלחמה ובשנות ה-60. עד סוף שנות ה-60 הוא היה הפילוסוף הידוע בעולם. הוא היה גם סופר וגם פילוסוף, קיבל את פרסם נובל לספרות אבל דחה אותו. הרבה הכירו אותו כאינטלקטואל מחויב, מישהו שיש לו דעה בהרבה מאוד נושאים פוליטיים ותרבותיים. הוא תמך ביציאה של צרפת מאלג'יריה מה שהיה מאוד לא פופולארי, והייתה מחתרת שציבה מטען חבלה מול ביתו. היה בהמשך מאוד פעיל בכיוון האנטי\פוסט קולוניאליסטי. בא לבקר בישראל ב-65 ותמך בקיומה של מדינת ישראל.
יצירות נבחרות-
1934- טרנסצנדציה של האני. הוא שהה בזמן הזה בברלין ללימודי פנומנולוגיה. הוא לא היה בתקופה הזו איש פוליטי.
1938- כתב את הבחילה
1939- מתגייס לצבא לכשנה. בתקופה הזאת הוא קורא פילוסופיה וחל שינוי בעמדה שלו. כמו הרבה מאוד צרפתים הוא נופל בשבי, ומשוחרר מהשבי מה שהיה יחסית נדיר באותה תקופה. חזור לפריז.
1943- היישות והאין. הספר הפילוסופי המרכזי שלו. הונאה עצמית זה מתוכו.
1945- דרכי החירות- טרילוגיה ספרותית. מפרסם גם מחזות.
1946- "הרהורים על השאלה היהודית", מומלץ מאוד לקרוא. מדבר גם על האנטישמיות וגם איך היהודי נתפס בעיני מישהו אחר.
1960- ביקורת התבונה הדיאלקטית, אלמנטים מרקסיסטים.
אלו היצירות המרכזיות מתוכן נקרא את הטרנס' של האני והיישות והאין.
עמדה כללית
סארטר ידוע בתור אקזסטנציאליסט. התווית הזאת במידה רבה נכונה, ובמיוחד נכונה איך שהוא רואה את העבודה שלו אחרי מלחמת העולם השנייה. אם רוצים לקחת גם את הדברים המוקדמים ומאוחרים אז מה שמאפיין אותו זה גם המרכזיות של האדם, לא רק אקזס'. אם ראינו אצל היידגר איך השאלה של האדם כפופה ומתקבלת מתוך הדיון, אבל סארטר זה ההפך. מה שמעניין אותו זה האדם האינד', ושאלות אחרות כולל שאלת היישת זה פועל יוצא של הניסיון להבין את האדם האינד'. למרות הקשרים בין הפילוסופיה שלו ושל היידגר יש דגש ומוטיבציה שונים.
קראו עוד על הפילוסופיה של ז'אן פול סארטר מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים
