הפילוסופיה של המאה ה-20: מרטין היידגר ושאלת ההוויה
הפילוסופיה של היידגר מבוססת על שאלה אחת מרכזית, שאלת הוויה. ננסה להבין זאת בשתי פאזות, גם לגשש בהבנה וגם למה היידגר פונה לשאלה.
אנחנו מכירים שאלות על ייישים מסוימים, האם יש קיים או לא, האם אלוהים או אידאות קיימים? אנחנו יכולים לשאול שאלות יותר כלליות- האם עצמים כמו שולחנות וכיסאות קיימים או כל מה שיש זה אטומים. אלו שאלות אונטולוגיות על ייישים מסוימים. שאלת ההוויה שואלת על מה זה להיות? אנחנו יכולים לחשוב שסוג התשובה שלה אנו מצפים זו תכונה שמשותפת לכל הייישים, כלומר זו שאלה על תכונה משותפת.
אריסטו והוויה
אנחנו מכירים קצת את השאלה הזו בניסוח האחר כשאלה שמעלה אריסטו "יש באשר הוא יש", מה זה להיות יש. אבל נלך טיפה מעבר, כבר כשאריסטו מעלה זאת יש בעיה בלחשוב על כל הייישים, התשובה היא שהיש נאמר באופנים רבים, זאת אומרת שזו לא תכונה, כי אפשר להיות באופנים שונים. למה הוא עונה זאת אריסטו? כי יש קושי בלחשוב על זה כתכונה משותפת. אנו חושבים על משהו שמשותף לכל הייישים אבל מה מבדיל ביניהם, האם יש גם קיים? כי אם הוא קיים הוא גם צריך להיות חלק מהנושא. כלומר כשאנחנו חושבים על תכונות זה לא חלק מהוייה. יש אופן של מצע ויש אופן של תכונות, וצריך אולי להפריד בין שני האופנים ולא לקשור אותם בייחד כי אז לא נוכל להבדיל בין יש אחד ליש אחר. ואז אפשר לחשוב על הקטגוריות של אריסטו כאופים שונים שבהם יש יכול להיות. כלומר, המחשבה על תכונה לא תיתן את התשובה. וכבר חלק מדיאלוג הזה נמצא אצל אריסטו עצמו.
היידגר- מה המובן של ההוויה
היידגר לא שואל מה זה להיות אלא מה המובן של הוויה או להיות. אני שואל את השאלה במובן אחר, מה אני מבין בלהיות, באופן רפלקטיבי. לפעמים רואים זאת כשאלה מטא-אונטולוגי כי זו שאלה על המובן של להיות.
מה אני מבין בקיים? היידגר הרבה פעמים יעשה זאת מתוך הקריאה של ההיסטוריה.
א. מושג כללי- אידאה, שמשותף לכל הייישים, תכונה. ואז השאלה היא מהי אותה תכונה משותפת לכל הייישים. אנו יכולים לדבר על עמדה נטורליסטית-להיות זה קשר חלל זמני, וקשור בקשר סיבתי עם דברים אחרים. זו תשובה מסוימת לשאלה מה זה להיות.
ב. בורא ונברא- ביחס לציר בין בורא לנברא. כל דבר הוא או בורא או נברא, יכול להיות דברים שבני אדם בראו אותם, אין דבר בעולם שהוא לא או בורא או נברא. זאת השפעה של הדתות המונותאיסטיות.
תחום נפשי, פיזי, לוגי
א. ביקורת על הפסיכולוגיזם- מוליכה אצל הוסרל ואצל אחרים לרעיון שיש פיצול לתחומי ייישים שונים. יש את התחום הנפשי והתחום הפיזי, והתחום הלוגי. זו לא חייבת להיות התשובה, אבל זו אחת התשובות. ואז בהינתן הביקורת הזו עולה השאלה מה זה להיות. ישנו הקשר אחד שזה מעצם הפיצול לאור הביקורת על הפסיכולוגיזם, וזה ההקשר הבסיסי שממנו היידגר צמח, הוא עסק בשאלה של שיפוט, של פסיכולוגיזם וביקורת על פסיכולוגיזם.
ב. מדע חמור– אבל יש הקשר אחר שגם מגיע מהוסרל, הוא אומר שצריך מדע חמור מדע ראשוני חקירת אופני ההינתנות של הדברים שהיא בסופו של דבר חקירה אפסטימולוגית. היידגר לא ישלול זאת באופן מלא אבל השאלה הראשונה היא שאלת הוויה. כל מדע מניח את מושא החקירה שלו, הוא מניח מה זה להיות יש שאותו הוא אמור לחקור. היידגר אומר שאם מחפשים את המדע הראשוני אחרי הפיצול לתחומים המדע הראשוני צריך להיות שאלת הוויה והמובן של מה זה להיות ולא שאלת הוויה.
ג. אינטואיטיבי מול תיאורטי- שאלת להיות מצד אחד אנו עושים את ההבחנה באופן אינטואיטיבי ביום יום, אך מצד שני כשאנו מחפשים זאת בתיאוריה זו בעיה. ביום יום אנו לא דורשים רפלקסיה, לא צריכים להפעיל משוואה ריבועית, אבל אין לנו תשובה פשוטה מבחינה תיאורטית. זה דומה למה זה זמן, משתמשים בזה ביום יום אבל לא יודעים מה זה מבחינה תיאורטית בקלות. זה נותן לנו כיוון שאולי אנו לא צריכים לחשוב על השאלה הזו באופן מושגי. זה לא בדיוק משהו שאנו בונים בדרך האינדוקציה. ואצל הוסרל יש אלמנט חשוב בהקשר לזה, שכשאני רואה את השולחן אני רואה אותו גם עם החלק החסר, כלומר יש חקל מהקטוגריציה של השולחן שניתן לי באנטואציה. כלומר שאולי מה זה להיות זה משהו שאני חווה ולא משהו שאני צריך לחשוב עליו. וזו נקודה מאוד חשובה שזה בפנומנולוגיה יכולה לתרום לי לשאלת ההוויה. מובן זה משהו שניתן לי לא שצריך לחשוב עליו.
חזרה אל: הפילוסופיה של המאה ה-20
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
