הנושא של הלאומיות בישראל ובעמים – ראשית הדרך עד 1920 הוא חלק מתוכנית הלימודים לבגרות בהיסטוריה. חלק זה פותח בסקירת תופעת הלאומיות כפי שהתגבשה באירופה של המאה ה-19 על מאפייניה כבסיס לדיון בלאומיות היהודית – תנועת הציונות. בהמשך סוקר חומר הלימוד את קורותיה של הציונות עד לסוף של מלחמת העולם הראשונה ומתן הצהרת בלפור. להלן תמצאו אסופת סיכומים הקשורים בנושא של הלאומיות בישראל ובעמים.
1.מיעוטים באירופה בין שתי מלחמות עולם – בבנייה
התפרקות האימפריות הרב־לאומיות והקמת מדינות לאומיות חדשות באירופה
2. המשטר הטוטליטרי
חלק א: מאפייני תופעת הלאומיות המודרנית והתנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19
החלק הדן במאפייני תופעת הלאומיות המודרנית והתנועות הלאומיות במאה ה-19 עוסק בטיבה ומקורותיה של תופעת הלאומיות והוא דן ראשית במאפייניה של הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית, תרבותית ופוליטית. מאפיינים אלו של הלאומיות דרך בחינה של מאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19 . על מנת להבין כהלכה את תופעת הלאומיות המודרנית עוסק חומר הלימוד בהיסטוריה בגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19 דרך סקירה הן של תהליכים והן של אירועים הקשורים בצמיחת הלאומיות במאה ה-19. היבט נוסף של הדיון בתופעת הלאומיות הוא הדיון בשלבים בגיבושה של תנועה לאומית.
חלק נוסף של הדיון במאפייני תופעת הלאומיות המודרנית והתנועות הלאומיות הוא דפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19 עם הדוגמאות של גרמניה, איטליה ויוון כדיון מבחן.
חלק ב: התנועה הלאומית היהודית המודרנית ומאפייניה העיקריים
פרק הלימוד העוסק בתנועה הלאומיות היהודית המודרנית ומאפייניה העיקריים כולל את הדיון הראשוני בגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי. על רקע התגבשותה של התנועה הציונית אנו עוסקים בפועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה. הרצל יזם את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שם הוחלט על תוכנית באזל להקמת בית לאומי לעם היהודי ועל הקמת מוסדות התנועה הציונית שיוציאו לפועל את תוכנית באזל. היבט נוסף של פעילותו של הרצל הוא הפעילות המדינית שלו מול אומות העולם ובעיקר פעילותו הדיפלומטית של הרצל מול גרמניה, טורקיה ובריטניה בניסיון להשיג צ'רטר להקמת בית לאומי ליהודים. בהקשר זה נודעת חשיבות לתוכנית אוגנדה שעוררה מחלוקת רבה בתנועה הציונית.
חלק ג: דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ-ישראל
חלק ג' עוסק בדפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל . פעילות התנועה הציונית מתחלקים לפעילות באירופה ובצפון אפריקה ובארץ ישראל.
במסגרת דפוסי הפעילות של התנועה הציונית נכללים נושאי החייאת השפה העברית והמושג של עבודת ההווה כחלק מהניסיון לעצב את דמותה של החברה בא"י. בנושא פעולותיהם של הציונים בארץ-ישראל עד מלחמת העולם הראשונה עוסקים בשאלת הסיבות להסיבות לעלייה הראשונה והשנייה לארץ ישראל, הנושא של צורות התיישבות חדשות בארץ ישראל ושל מסגרות חברתיות ובטחוניות שהוקמו בארץ עד מלחמת העולם הראשונה כמו המפלגות הראשונות בישוב – פועלי ציון והפועל הצעיר ומסגרות בטחוניות כמו בר גיורא וארגון השומר. כמו כן עוסק הפרק בנושא של אישים וארגונים המסייעים לבנין הבית הלאומי בארץ ישראל.
חלק ד: התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה
בפרק העוסק בתנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה אנו דנים בנושא של עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה . כמו כן עוסק הפרק בנושא המדיניות של השלטון הטורקי כלפי היישוב היהודי בא"י ודרכי ההתמודדות של היהודים בארץ ישראל עם המצב (סיכומים יעלו בעתיד)
חלק מרכזי של פרק זה מוקדש לנושא של הצהרת בלפור. במסגרת זו נדונים תוכנה של הצהרת בלפור והקשיים בניסוחה , משמעותה של הצהרת בלפור, התגובות אליה, האינטרסים של בריטניה במתן הצהרת בלפור ויחסם של הערבים אליה.
חלק ה: השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה ובין תנועות לאומיות של עמים אחרים באירופה, במאה ה-19. נקודות דמיון ושוני.
בחלק זה נערכת השוואה בין הציונות ותנועות לאומיות אחרות מבחינת הדומה והשונה בין התנועה הלאומית ויהודית לבין תנועות לאומיות באירופה או השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה ובין תנועות לאומיות של עמים אחרים באירופה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה.
