סיכום: דפוסי הגשמה של תנועת הלאומיות בגרמניה

דפוסי הגשמה של תנועה לאומית אחת באירופה במאה ה-19: מי שלט במדינה, מטרת המאבק, השלבים העיקריים במאבק, הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק, הגורמים המסייעים והגורמים המעכבים בניהול המאבק, תוצאות המאבק, קווי הדמיון והשוני בין מאבק תנועה זו לדפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות.

גרמניה נכבשה לראשונה ע"י קארל הגדול. עד 1806 (כיבושי נפוליאון), גרמניה הייתה מחולקת ל-300 נסיכויות. (לפי השיטה הפאודלית-המלך נתן שטחים לאציליו על מנת להבטיח את נאמנותם). לאחר כיבושי נפוליאון, גרמניה התאחדה לכ-30 נסיכויות. הגרמנים, שלא נכבשו בעבר, התנגדו לגיבוש והחלו לפתח תודעה לאומית.

מטרת המאבק:

ביסמארק רצה לראות את גרמניה מאוחדת ותחת הנהגתה של פרוסיה. על-מנת להשיג מטרה זו היה עליו להגיע לכמה מטרות:

1. להוציא את אוסטריה מהברית הגרמנית משום שהתנגדה לאיחוד.

2. לספח מדינות מצפון ומרכז גרמניה אל פרוסיה.

3. לשכנע את מדינות דרום גרמניה להסתפח לפרוסיה ובכך להשלים את האיחוד הגדול.

הכוחות הפעילים במאבק:

את המאבק בתחילה הנהיגו המשכילים, אנשי-רוח וכו'. את המשך המאבק ניהל ביסמארק.

-המאבק מלמטה: עם כיבושי נפוליאון החלה תודעה לאומית בגרמניה. כאשר הובס נפוליאון, וחזר הסדר המדיני הישן לגרמניה, גבר הרצון למדינה ריבונית ושוויונית בקרב הגרמנים. השלטונות, שהתנגדו לרעיון, דיכאו אותם ואף החלו לנקוט בצעדים שונים: החלו לפטר מרצים שהאמינו באידיאולוגיה הליברלית, סגרו אגודות סטודנטים וכו'. שני משכילים גרמנים שהטיפו לאיחוד גרמניה היו יוהאן פיכטה ויוהאן הרדר שקראו לא לאמץ את התרבות הצרפתית בגרמניה ולטפח את התרבות הגרמנית.

ברית המכס (1834)- הגרמנים הבינו שהסיבה שבגללה הם נכבשו ע"י נפוליאון בקלות רבה הייתה הטכנולוגיה המיושנת שהייתה בגרמניה שיחד איתה גם הביאה שימוש בנשק מיושן. על מנת למנוע כיבוש נוסף ולהתפתח מבחינה טכנולוגית וצבאית, הם חתמו על ברית המכס. ברית המכס זוהי ברית בין מדינות גרמניה (מלבד אוסטריה) לפרוסיה, שלפיה ניתן מעבר חופשי של סחורות בין המדינות ללא תשלום במכס. זהו היה צעד כלכלי חשוב בדרך לאיחוד.

"אביב העמים" (1848)- בשנת 1848 החלו גרמנים לצאת לרחובות ולהפגין למען ייצוג העם בשלטונות. ניסיון זה נכשל. באותה שנה התכנס פרלמנט כלל-גרמני שדן בנושא איחוד גרמניה. דיון זה נפל עקב ריבוי בחילוקי דעות בין המדינות. בשנת 1850, החליט מלך פרוסיה להקים גוף מדיני שיכלול את כל מדינות גרמניה מלבד המדינות שהיו תחת שליטת אוסטריה. אוסטריה התנגדה למהלך ואיימה במלחמה. פרוסיה הבינה שעל מנת להגיע לאיחוד גרמניה יהיה עליה להילחם.

-המאבק מלמעלה: בשנת 1862 מונה ביסמארק לראש ממשלת פרוסיה. ביסמרק ניהל שלטון נוקשה ולא ליברלי. מדיניותו נקראה "דם וברזל". הוא האמין כי הדרך היחידה להשגת מטרות מדיניות היא באמצעות צבא חזק ומלחמה. זו הסיבה שקראו לו "קנצלר הברזל". ביסמארק השתמש בבריתות מדיניות על מנת להקים צבא חזק שיחד איתו ישיג את מטרותיו.

ארבעת השלבים לאיחוד:

1. ב-1863 רוצה דנמרק את נסיכויות גרמניה. ביסמרק, שרוצה למנוע את הכיבוש, חותם ברית צבאית עם אוסטריה כנגד דנמרק. אוסטריה ופרוסיה מנצחות במלחמה ומחלקות ביניהן את השטחים. ביסמרק, שרוצה את נסיכות הולשטיין מידי גרמניה, מרגיע את צרפת ע"י כך שהוא מבטיח לה שטחים ומסביר לה שהוא רק רוצה את נסיכות הולשטיין על מנת להשלים את האיחוד. כך הוא מנטרל את התערבותה של צרפת.

2. ב-1866 פולשת פרוסיה להולשטיין. ביסמרק יכל להגיע עד לוינה אך נעצר כי לא רצה לפתוח מלחמה גם עם צרפת. פרוסיה מנצחת ומספחת אליה את נסיכות הולשטיין ובכך מופרדת אוסטריה משטחי גרמניה.

3. ביסמרק מספח את נסיכויות מרכז גרמניה.

4. ביסמרק רוצה לספח את נסיכויות דרום גרמניה. (הוא ביקש מאוסטריה לא להתערב). על מנת להשיג זאת, הוא יוצא בהצהרה לתושבי הדרום, בה הוא אומר להם שצרפת מדכאת את חופש הביטוי שלהם ושוללת מהם את החופש והשוויון. מדינות הדרום, שמתמלאות בתודעה לאומית עקב דבריו, חותמות איתו ברית צבאית נגד צרפת. ב-1870 נכנסת פרוסיה לפריז וצרפת זוכה לתבוסה משפילה.

תוצאות המלחמה בין צרפת לגרמניה:

1. גרמניה מספחת אליה את שטחי אלזס-לוריין. גרמניה טוענת שהיו שלה בעבר והיא מחזירה אותם אליה.

2. מדינות דרום גרמניה מוצפות ברגש לאומי מה שמקל על ביסמרק לספח אותם לפרוסיה ובכך להשלים את האיחוד הגדול.

ב-1871 מקים ביסמרק את הרייך השני- האימפריה השנייה. וילהלם מוכתר למלך גרמניה המאוחדת וביסמרק לקנצלר גרמניה.

תוצאות האיחוד:

ב-1871 מוכתר וילהלם למלך גרמניה וביסמרק לקנצלר. גרמניה המאוחדת מתחלקת ל-25 מדינות שבראשן נסיכים שיהיו אחראים על ענייני הפנים ועל ענייני הבטחון, המסינה והכלכלה תהיה אחראית הממשלה. כל מדינה שולחת נציגות למועצה הפדרלית. פרוסיה שולטת במועצה משום שהנציגות נקבעה לפי גודל דמוגרפי ופרוסיה הנסיכות הגדולה ביותר. בנוסף קם פרלמנט דמוקרטי בגרמניה אך עדיין ההחלטות נותרו בידי הקיסר.

גורמים מסייעים וגורמים מעכבים באיחוד גרמניה:

-גורמים מסייעים:

1. ההתעוררות הלאומית של הליברלים.

2. פעולותיו של ביסמרק. הוא הביא להתפתחות התעשייתית בגרמניה, מה שהביא לפיתוח מסילות הברזל, עלייה בתפוקת הברזל, אספקת מזון ועזרה לחזית וכו'. בנוסף הוא השתמש בבריתות מדיניות: צרפת מול אוסטריהף אוסטריה מול דנמרק וכו'.

3. כיבושי נפוליאון שהביאו לתודעה לאומית בקרב הגרמנים.

4. ברית המכס- שהייתה צעד כלכלי חשוב בדרך לאיחוד הפוליטי בהמשך.

-גורמים מעכבים:

1. נסיכויות גרמניה, שלא רצו לאבד את כוחם, התנגדו לאיחוד כדי לשמור על כסאם.

2. המדינות השכנות, אוסטריה וצרפת, שהתנמגדו לאיחוד ורצו לשמור על המצב הקיים.

ראה גם: דפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19 – הדוגמאות של איטליה ויוון