רקע: מראשית פעילותו הבין הרצל כי היהודים לא יוכלו להקים את הבית הלאומי ולהתיישב בארץ ישראל לבדם. הרצל האמין כי על התנועה הציונית להגיע להסכם עם אחת המעצמות כדי ליישב בחסותה את ארץ ישראל (הצ'רטר). ארץ ישראל נשלטה בשנים אלו על ידי האימפריה העות'מנית (תורכיה). הרצל ניהל מגעים עם מדינות שונות כדי להשיג תמיכה ברעיון הציוני ואף הצליח להיפגש עם מנהיגים חשובים מרחבי העולם.
גורמים עיקריים עימם ניהל הרצל משא ומתן:
- האמפריה העות'מנית (תורכיה): תורכיה שלטה בארץ בארץ ישראל מאות שנים ולכן הרצל ריכז את מאמציו כדי להגיע הסכמה עם תורכיה על התיישבות יהודית בארץ ישראל. הרצל ניסה לשכנע את התורכים כי התיישבות יהודית בארץ ישראל תתרום להתפתחותה של האימפריה העות'מנית כולה. הרצל גם הבטיח כי היהודים יגייסו סכום כסף גדול לכיסוי החוב הלאומי של תורכיה. הרצל הצליח להפגש עם הסולטן התורכי אך התורכים לא היו מוכנים להסכים להתיישבות יהודית בהיקפים גדולים בארץ ישראל.
התוצאה: כשלון. התורכים לא נענים להצעתו. הסולטן הציע להרצל כי תמורת סיוע כספי של התנועה הציונית לאימפריה העות'מאנית יתיישבו יהודים בכל מקום באימפריה – מלבד ארץ ישראל. הרצל דוחה את ההצעה.
- גרמניה: גרמניה הייתה בעלת ברית קרובה של תורכיה והייתה בעלת השפעה גדולה על המדיניות התורכית. הרצל ביקש לייסד התיישבות יהודית בארץ ישראל בחסות גרמנית. הרצל האמין כי הישוב היהודי שיוקם בארץ יושפע בעיקר מהתרבות הגרמנית וקיווה שגרמניה תתמוך בהקמתו, מעבר לכך; עזיבת יהודים מאירופה לארץ ישראל תפחית את האנטישמיות באירופה ותקל על המעצמות. הרצל הצליח להיפגש פעמיים עם הקיסר הגרמני, אך הקיסר לא התייחס ליוזמתו של הרצל ברצינות.
התוצאה: כישלון ואכזבה
- בריטניה: המעצמה שאיתה הצליח הרצל להגיע למגעים המשמעותיים ביותר הייתה בריטניה. בריטניה הייתה מעצמה מובילה ששלטה על שטחים עצומים בכל רחבי העולם וגם בקרבת ארץ ישראל. לאחר שנכשלו מאמציו של הרצל להגיע להסכמות עם תורכיה וגרמניה, הוא החל להתמקד במגעים עם בריטניה. הרצל נפגש עם שרים בריטים בכירים שגילו עניין ברעיונות אותם הוא הציע. הרצל קיווה שתמיכת בריטניה תוכל לשנות את עמדתה של האימפריה העות'מנית.
הבריטים תמכו ברעיון ההתיישבות היהודית אך ארץ ישראל לא הייתה בשליטתם. הם הציעו להרצל אתרים שונים במזרח התיכון, אולם עד מהרה התברר כי באזורים המוצעים אין אפשרות ליישב אוכלוסיה גדולה.
1902 תוכנית אל עריש הרצל נפגש עם ג'וזף צ'מברליין – שר המושבות הבריטי. הרצל נפגש עימו ומציע שבריטניה תאפשר ליהודים להתיישב באזורים הסמוכים לארץ ישראל כדוגמת אזור אל עריש (מצרים).
התוכנית נדחתה; המושל הבריטי של מצרים לא תמך בתוכנית, קיים באזור מחסור במים.
1903 תוכנית אוגנדה:
ב- 1903 התקיים פוגרום גדול בעיר קישנב (רוסיה) בו נרצחו יהודים רבים. הפוגרום גרם לזעזוע גדול בעולם ולתחושה שיש לפתור את בעיית היהודים במהרה. בעקבות הפוגרום הציעו הבריטים להרצל את "תוכנית אוגנדה"= יישוב יהודים בשטח במזרח אפריקה בו יוכלו להקים מושבה יהודית ולנהל שלטון עצמי. תוכנית אוגנדה עלתה לדיון בקונגרס הציוני השישי 1903.
לפי הרצל, יישוב היהודים באוגנדה = תהליך זמני לקבלת צ'רטר מהתורכים. יישוב יהודים באוגנדה ישיג מעמד בינלאומי לציונות ופתרון עכשווי, מיידי, ליהודי מזרח אירופה. מעבר לכך; צעד כזה יגביר את ההכרה של בריטניה בצורך בפתרון השאלה היהודית. הפתרון יהיה בסופו של דבר אפשרי רק בארץ ישראל.
אבל לתוכנית היו מתנגדים, דווקא מקרב יהדות רוסיה.
הם ראו בתוכנית אוגנדה 'בגידה' בציונות, למרות הסכנה שנשקפה לחייהם. נציגי הציונים מרוסיה (מנחם אוסישקין) ראו בתוכנית אוגנדה נסיגה מהמטרה שהציב לעצמו הקונגרס הציוני הראשון והיא — מולדת לעם היהודי בארץ ישראל. כמו כן חשבו ציוני רוסיה שקבלת תוכנית אוגנדה תמנע מהעם היהודי בעתיד לקבל את א"י והפתרון הזמני יהפוך לפתרון קבע.
המתנגדים להצעה, בעיקרם "ציוני ציון", קמו ועזבו את אולם הקונגרס. הם הכריזו על נאמנותם לתוכנית באזל. באווירה עגומה זו נעל הרצל את הקונגרס ובהרמת ידו הימנית לאות שבועה, השמיע את הפסוק: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". (תהילים קלז 5).
ב 1904 זמן קצר לאחר הקונגרס, נפטר הרצל בגיל 44.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
