מהו דבר שלא משנה מה, יהא אשר יהא, לעולם לא נוכל להפרד ממנו? לא משנה כמה רחוק נלך, כמה שונה נשתנה וכמה זמן או מרחק יעברו, מהו זה שלעולם לא נוכל לנתק מאיתנו?
בעבור ז'אק דרידה אחד מן הדברים אלו שמהם לעולם לא נוכל להתנתק הוא שפת האם שלנו. גם אם נגור במדינה אחרת, גם אם נדבר ביומיום ונחיה בשפה אחרת במשך שנים רבות, דבר לא ימחק את שפת האם שלנו. על כך כותב דרידה באחת מהרצאות "על הכנסת האורחים" שלו:
"מהו הדבר ששמו הלשון, זו המכונה "שפת אם", זו שאדם נושא איתו, זו שגם נושאת אותנו מלידה עד מוות? האין היא מגלמת את הבית שאינו עוזב אותנו לעולם?… שפת האם הנזכרת, האין היא מעין עור שני שאנחנו נושאים על גופנו, בית נייד?" (על הכנסת האורחים, 108).
השפה שלנו בעבור דרידה היא כמו בית שאנחנו נושאים איתנו לכל מקום שלא נלך, זהו שיריון הצב שאנחנו למעשה מחוברים אליו. דרידה מוסיף כי בעידן של ניידות גבוהה בעידן של גלובליזציה ואינטרנט "הלשון עומדת בפני כל הניידויות כי היא עוברת ממקום למקום יחד איתי" (שם 109).
עוד רעיונות יפים:
חנה ארנדט על איך עבודה יכולה לעשות אותנו מאושרים ולמה היא בכל זאת מאמללת אותנו
