המושג "עבודת ההווה" ופעילות התנועה הציונית באירופה במסגרת זו בתחומים השונים.
רקע כללי למושג "עבודת ההווה"
עבודת ההווה הייתה למעשה הביטוי של המדיניות שנקבעה בקונגרס הציוני הראשון (1897) ב"תכנית באזל", שם נקבע כי הקונגרס הציוני יפעל למען "ארגון היהדות כולה וליכודה על ידי מפעלים יעילים, מקומיים וכלליים בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ". בנוסף נקבע כי התנועה תפעל ל"הגברת הרגש הלאומי – היהודי וההכרה הלאומית – היהודית". "עבודת ההווה" התבצעה בעיקר ברוסיה, אך גם באוסטרו – הונגריה.
* משמעות המושג "עבודת ההווה": פעילות לחיזוק הציבור היהודי במקום מושבו.
"עבודת ההווה" הייתה פעילות מיידית של האגודות הציוניות שנועדה לחזק את הקהילות היהודיות בחיי היום – יום שלהם במקומות מושבן. הפעילות התקיימה במספר תחומים: פיתוח חינוך ותרבות לאומיים (חיזוק הרעיון הציוני והמוסדות הציוניים), פעילות כלכלית חברתית ופעילות פוליטית ומדינית.
הפעילות התקיימה לא רק למען עידוד העלייה לא"י אלא גם לעצם שיפור חיי היהודים בגולה, מתוך הנחה כי פעילות זו תחזק בטווח הארוך את כוחה של התנועה הציונית.
חשוב לציין ש"עבודת ההווה" עוררה מחלוקת אידיאולוגית בתנועה הציונית. ההתלבטות הייתה האם לפעול למען היהודים היושבים בגולה ולחזקם, או להתמקד רק במאבק להשגת מטרות התנועה כפי שהוגדרו בתכנית באזל.
על רקע חילוקי דעות אלו התכנסה ועידה, "ועידת הלסינגפורס" בה דנו בשתי האפשרויות.
לבסוף הוחלט לעשות את שני הדברים במקביל: להמשיך את "עבודת ההווה" ולפעול למען יהודי הגולה ובמקביל להקדיש מאמצים גם לפעילות המדינית.
פעילות התנועה הציונית באירופה במסגרת "עבודת ההווה"
א. פעילות בתחום החינוך והתרבות – חיזוק המודעות הלאומית היהודית והמוסדות הציוניים
* חינוך למבוגרים – הקמת ספריות ומועדונים – ללימודי עברית והיסטוריה
במטרה לחזק את התודעה הלאומית הוקמו ספריות ומועדונים שבמסגרתם נלמדו השפה העברית וההיסטוריה של עם ישראל.
* חינוך ילדים – הקמת "חדרים מתוקנים" ללימודי דת, עברית והיסטוריה
במטרה להקנות חינוך ציוני לתלמידים הוקמו "חדרים מתוקנים", שם לצד לימודי הדת, כמקובל בחינוך המסורתי, למדו הילדים בעיקר את השפה העברית וההיסטוריה של עם ישראל.
"חדרים" אלו היוו מוקד משיכה עבור צעירים רבים שכן המורים היו צעירים משכילים ושיטות הלימוד מודרניות. בנוסף לכך, היו בהם תנאים פיזיים משופרים (ניקיון, תאורה, מרחב) לעומת החדרים המסורתיים.
כמו כן התאפשרה קבלת בנות לחדרים המתוקנים (זה היווה שינוי מהפכני בחינוך הבנות היהודיות ברוסיה).
ב. פעילות כלכלית חברתית (סיוע למובטלים ועידוד היצרנות היהודית)
* תמיכה כספית לנזקקים (כולל חלוקת מזון לקראת חגים).
* תמיכה לבעלי מלאכה וסוחרים שנזקקו לסיוע.
* יצירת מקומות עבודה למובטלים.
* מתן ייעוץ משפטי למובטלים.
ג. פעילות פוליטית ומדינית (מאבק לקידום זכויות היהודים בארצות מושבם)
בועידת הלסינגפורס דרשו ציוני רוסיה להכיר ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות במדינות השונות :
* זכות לאוטונומיה (שלטון עצמי).
* זכות להשתמש בבתי המשפט ובבתי הספר בשפה העברית (הלשון הלאומית) ובשפת היידיש (לשון
הדיבור הנפוצה של היהודים).
* זכות לשמור על חוקי האישות (נישואים וגירושין) על פי ההלכה היהודית, ולקבוע את יום המנוחה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
