איחוד איטליה- תנועה לאומית
ראה גם: המאבק לשחרור איטליה – סיכום מפורט
א. מצבה של איטליה לפני תהליך האיחוד
איטליה הייתה מפוצלת למספר ממלכות ונסיכויות (כולל מדינת האפיפיור), שהיו כפופות לשלטון זר צרפתי ואוסטרי.
בתחילת המאה ה-19 החלה לצמוח התנועה הלאומית האיטלקית, שבאה לידי ביטוי בהקמתן של אגודות מהפכניות-חשאיות, שביקשו לשחררה מהשלטון הזר ושאפו להקים רפובליקה מאוחדת.
ב. מטרת המאבק-
להשתחרר משלטונה הזר והשפעתה של אוסטריה, ולהתאחד ליחידה מדינית אחת.
ג. הכוחות שהניעו את המאבק:
- ג'וזפה מאציני מאגודת הקרבונרי (שורפי הפחמים) שב- 1831 הקים את תנועת "איטליה הצעירה" שהפכה לתנועה הלאומית. הוגה דעות (איש השכלה) איטלקי שתמך ברעיון הלאומיות האיטלקית בעקבות אירועי המהפכה הצרפתית.
- ג'וזפה גאריבלדי, לוחם חירות רפובליקני שהוביל את המאבק הצבאי ב-1848 וב-1860;
- קמילו קבור, ראש ממשלת פיימונטה, שהוביל את המאבק הדיפלומטי לאיחוד.
ד. השלבים העיקריים במאבק
1) אגודות סתר: אגודות מחתרתיות שבהן בלטה אגודת ה"קרבונרי", נוסדו בתחילת המאה ה-19 כדי לסלק מאיטליה את שלטון נפוליאון ואחר כך גם נגד האוסטרים. פעלו בשיטות טרור וחבלה ויזמו מרידות קטנות בנפולי ובפיימונטה.הונהגו ע"י ג'וזפה מצ'יני. בעקבות פעולות אלה נשלח מצ'יני לגלות.
2) תנועת "איטליה הצעירה": ב-1831 מאציני, מראשי ה"קרבונרי", חוזר מהגלות ומקים את תנועת "איטליה הצעירה". תנועה שביקשה להשתחרר מהשלטון הזר ולהקים רפובליקה איטלקית עצמאית ומואחדת שתפעל על בסיס רעיונות ליברליים. התנועה גייסה לשורותיה צעירים איטלקיים רבים שהושפעו מרעיונות הליברליזם ושאפו ליצור חברה ומדינה ליברליות בשטחי איטליה. מציני ומשכילים אחרים הבינו שלצורך הצלחת המאבק הלאומי הם חייבים לגייס את ההמונים לצידם. המשכילים יתכננו את הדרכים להשגת המטרה והמוני העם יהיו הכוח המבצע להגשמת הרעיון הלאומי (איחוד המדינה).
3 ) מהפכות 1848: מרידות עממיות שפרצו בערי הבירה של אירופה וגם באיטליה. גל המרידות כונה "אביב העמים" והרקע האידיאולוגי שלו היה הלאומיות והליברליזם. איש הצבא גריבלדי, יחד עם מאציני, הובילו את ההשתלטות על רומא, אך המרידות דוכאו חוץ מבפיימונטה, שם נוצרה חוקה ליברלית חדשה. כישלון המרידות הללו הביא להתגברות התסיסה הלאומית באיטליה ולהגברת המאבק.
4) הסכם עם צרפת: מעבר למאבק "מלמעלה" – קאמילו קבור, ראש ממשלת פיימונטה, הוביל את ניסיונות האיחוד בדרך דיפלומטית לאחר שהדרך הצבאית נכשלה עד אז. קבור היה מלוכני והאמין באיחוד איטליה תחת הנהגתו של מלך פיימונטה, ויטוריו אמנואלה השני. הוא חתם על הסכם עם צרפת (1858) שבו היא התחייבה לעזור בסילוק האוסטרים בתמורה לשטחים שתקבל בצפון מערב איטליה.
5) מרד בדרום: גריבלדי יצא לסיציליה בראש צבא של אלף מתנדבים, כבש את האי ומשם המשיך בהפלת השלטון בדרום איטליה. הוא מסר את השטחים למלך פיימונטה ורצה להמשיך לכיבוש מדינת האפיפיור ברומא. קבור התנגד לצעד זה מתוך חשש שהצרפתים יבואו לעזרת האפיפיור. גריבלדי ויתר על ההתמודדות הצבאית, ואיטליה הוכרזה עצמאית ב-1861, כשמלך פיימונטה הוכתר למלך. עד 1870 צורפו כל השטחים שנותרו מחוץ לאיחוד, כולל רומא, למדינה המאוחדת.
ה. גורמים מסייעים וגורמים מעכבים
גורמים מסייעים
- דיפלומטיה וסיוע צרפת – ממלכת פיימונטה- סרדיניה, שניסתה להתמודד ללא הצלחה עם הכיבוש האוסטרי ב-1848. ממלכה זו הייתה היחידה מבין ממלכות איטליה, שביקשה לאחד את איטליה. ראש הממשלה קאבור נעזר בצרפת כדי לסלק את השלטון האוסטרי מצפון איטליה.
- הנהגה כריזמטית – פעילותו של גריבלדי, איש מעשה ומפקד צבא מעולה. הוא התבלט כמנהיג עממי שסייע בכישוריו ובכריזמה למלא תפקיד מרכזי במאבק הלאומי באיטליה. מאצ'יני מהפכן איטלקי מיתולוגי, פעל לאורך רוב המאה ה-19. החל כאיש הקרבונרי והשתתף בניסיונות מרד נגד המשטר המלוכני של סרדיניה- פיימונטה, אך נאסר והוגלה ב-1830. בגלות ייסד את תנועת "איטליה הצעירה" שדגלה בהקמת רפובליקה באיטליה המאוחדת, והאמינה שמטרה זו תושג על ידי התקוממות עממית ללא הישענות על מלכים או מדינות זרות.
גורמים מעכבים
במשך שנים רבות איטליה הייתה מפוצלת ונשלטה ע"י גורמים זרים. רק 2% מתושבי איטליה ידעו לדבר את השפה האיטלקית. היה פער גדול בין הצפון שהיה מתועש ועשיר, משכיל ומתקדם ובין הדרום שהיה חקלאי, עני, אנאלפבית ונחשל.
- התנגדות מדינת האפיפיור לאיחוד – האפיפיור התנגד לאיחודה של איטליה משני טעמים: הוא חשש לאבד את ריבונותו ברומא ובמרכז איטליה, משום שהתנועות הלאומיות היו חילוניות ונקטו בקו אנטי דתי ואנטי כנסייתי. בתהליך האיחוד לא היה ניתן להשתמש בכוח צבאי מחשש להתקפה נגד של צרפת ומדינות קתוליות אחרות.
- התנגדותן של המעצמות – שליטי אוסטריה וצרפת התנגדו לתנועה האיטלקית הלאומית. שליטי אירופה הורגלו לראות את איטליה כשטח המסומן על המפה בלבד ולמעשה לא ראו בה מדינה השייכת לעם האיטלקי. איטליה הייתה מחולקת מאות שנים למדינות אחדות. כל אחת מהממלכות הייתה תחת השפעה או שלטון של ממלכות זרות: אוסטריה, צרפת וספרד. הן התנגדו לרעיונות אלו, מפני שחששו להתעוררות דרישות לאומיות דל עמים נוספים באירופה שהיו תחת שלטון זר או שחיו בשטחיהן.
- כישלון התנועה הלאומית האיטלקית במהפכות "אביב העמים" – ב-1848 פרצו בערי איטליה השונות מהפכות, אשר במהלכן הופלו השליטים הזרים. אולם הכישלון נבע בעיקר מחוסר שיתוף פעולה בין התנועות הליברליות לשחרור, כמו למשל ממלכת פיימונטה שהכריזה על מלחמה נגד אוסטריה, "איטליה הצעירה" של מאצ'יני שפעלה בנפרד בצפון איטליה וכד'. חוסר התיאום ושיתוף הפעולה הקל על האוסטרים בדיכוי המהפכות. כמו כן, האיטלקים לא הצליחו ולא השכילו לגייס עזרה מבחוץ.
המאבק לעצמאות יוון
ראו גם: המאבק לשחרור יוון – סיכום מפורט
א. המצב המדיני ביוון לפני המאבק לשחרור לאומי
- יוון נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית (התורכית) מאז המאה ה – 15. בין יוון לאימפריה העות'מאנית היו הבדלי דת (היוונים נוצרים אורתודוכסים והתורכים מוסלמים), שפה ותרבות.
- ליוונים, להבדיל מן האיטלקים, הייתה תודעה לאומית. היוונים בלטו בהשכלתם ובכלכלתם. רבים מהם היגרו מיוון אל ארצות אירופה, הקימו מושבות משלהם אבל שמרו על קשר עם המולדת היוונית (הרחבת בסיס המסחר שלהם).
- תורכיה אפשרה ליוונים לפתח את תחום המסחר הימי שלהם. הפריחה הכלכלית של סוחרי יוון הגיעה לשיאה במאה ה – 19. תחושת השפע וההצלחה הכלכלית הובילה לרצון להיאבק למען עצמאות לאומית.
- מעבר לכך; העיסוק במסחר של היוונים יצר קשרים הדוקים עם עמי אירופה. רעיונות תנועת ההשכלה, המהפכה הצרפתית – רעיונות החירות, השוויון וריבונות העם – מחלחלים בקרב אוכלוסייה זו.
- האימפריה העות'מאנית בתקופה זו – חלשה. חולשתה יצרה הזדמנות עבור היוונים להשתחרר משלטונה.
המאבק הלאומי היווני היה מאבק אלים מאוד שגבה קורבנות רבים.
ב. המנהיגים/הכוחות הפעילים ביוון שהניעו את המאבק לעצמאות
הנסיך איפסילנטי – קצין רוסי ממוצא יווני
אגודת ה'רעים' – אגודות מהפכניות פעלו ביוון ומחוצה לה. משכילים, סוחרים ועוד.
כמורה יוונית בכנסייה – מנהיגות רוחנית שתמכה במאבק.
צבא – שהורכב בעיקר מאיכרים ופועלים יוונים.
ג.השלבים העיקריים במאבק הלאומי היווני
1. מהלך האירועים בשלב הראשון: מאבק 'מלמטה' = מהעם.
- השלב הראשון של המאבק התאפיין במאבקן של האגודות המהפכניות 'הרעים'. את האגודות הרכיבו סוחרים ומשכילים יוונים שהושפעו מרעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית ונפוליאון. המטרה הייתה לשחרר את יוון מן השלטון התורכי ולהחיות את התרבות היוונית העתיקה.
- האגודה הגדולה ביותר הוקמה ברוסיה ובראשה עמד הנסיך איפסילנטי. הוא יזם פלישה לרחבי האימפריה העות'מאנית, אבל נכשל. במקביל, פרץ מרד ברחבי יוון נגד הכובש התורכי (1821). בעיני היוונים מרד זה נחשב למלחמת העצמאות של יוון; היוונים הקימו לעצמם צבא שהורכב כנאמר מאיכרים ופועלים.
- היוונים נחלו מספר הצלחות בכלל זה כיבוש אתונה אבל תורכיה דיכאה באכזריות רבה את המורדים. בשנת 1827 היה נדמה שתורכיה אכן הצליחה לדכא את המרד היווני אבל כעת, נחלצו לעזרתם – הרוסים, הבריטים והצרפתים.
2. מהלך האירועים בשלב השני: מאבק 'מלמעלה' בסיוע רוסיה, בריטניה וצרפת.
- שלוש המעצמות שלחו לעזרת היוונים ציים ימיים ובקרב נברינו (1827) הושמד הצי התורכי.
- הרוסים פלשו לתוך תחומי האימפריה התורכית, ובלחצן של בריטניה וצרפת, תורכיה אולצה להגיע להסכם שלום.
- בשנת 1832 הכירה תורכיה בעצמאותה של יוון.
ד. גורמים שסייעו למאבק הלאומי ביוון
1. רעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית ונפוליאון סייעו בכך שהשפיעו על האגודות המהפכניות שהחלו את המאבק הלאומי ביוון.
2. סוחרים יוונים עשירים שהיגרו מיוון. הם מימנו בכספם את המאבק הלאומי בכלל זה הקמת בתי ספר ללימוד השפה היוונית ותרבותה. כל זאת במטרה להצמיח שכבת משכילים שתאבק על שחרור יוון.
3. אנשי רוח, משכילים וסופרים ממערב אירופה, שהעריצו את התרבות היוונית העתיקה. אלה ראו ביוונים יורשי יוון העתיקה. רבים מהם הגיעו ליוון ונטלו חלק פעיל במאבק כדוגמת המשורר האנגלי הלורד ביירון.
4. המעצמות רוסיה, בריטניה וצרפת. רוסיה רצתה להחליש את האימפריה העות'מאנית כדי לחדור לים התיכון. בריטניה רצתה להחליש את האימפריה העות'מאנית ולמנוע כניסה של רוסיה למזרח התיכון, צרפת תמכה בצעדי בריטניה.
גורמים שעיכבו את המאבק הלאומי ביוון
1. האימפריה העות'מאנית.
התורכים שרצו להמשיך ולשלוט ביוון. מוחמד עלי שליט מצרים שסייע לתורכים. התורכים דיכאו באכזריות את המרד היווני וטבחו ביוונים.
2. חוסר ארגון צבאי של היוונים.
3. פיצול בכנסייה היוונית. פיצול בין גורמים מהפכניים בכנסייה (הכמורה הנמוכה) לבין הכמורה הגבוהה שחששה מהמאבק בתורכיה.
ה. תוצאות המאבק הלאומי ביוון
1. יוון זכתה בעצמאות והפכה למלוכה.
בשנת 1832 עלה לשלטון ביוון מלך גרמני, בתמיכת רוסיה ובריטניה, שהמשיכו להתערב בענייני יוון.
2. כעבור כמה שנים מרדו היוונים במלוכה שנכפתה עליהם. כוננה חוקה שבמסגרתה הוקמה ממשלה שהוענקו לה סמכויות חוקיות להגביל את כוחו של המלך.
3. הלאומיות היוונית כלאומיות אתנית; היוונים שמו דגש על העבר המפואר של יוון העתיקה, על המוצא, על ההיסטוריה, השפה, הדת והתרבות המשותפים לכל היוונים.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / מאפייני תופעת הלאומיות המודרנית
