העולים בגל העליה השני היו בעלי תודעה פוליטית גבוהה והם שהקימו את המפלגות הראשונות בארץ: "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון". מפלגות אלה ביקשו לייצג את הפועל העברי ולשפר את מצבו. המפלגה היתה קודם כל אירגון חברתי, ביתו של הפועל העברי. המפלגות הקימו לשכות עבודה ושירותי בריאות, פתחו ספריות ציבוריות ואירגנו שיעורי ערב ללימוד עברית. הן דאגו לצרכיו התרבותיים והחברתיים של הפועל. הן ביססו את מעמד הפועלים בא"י באמצעות פעילותן למענו.
שתי המפלגות היו חלוקות בשאלת הגשמת הציונות בא"י.
הפועל הצעיר – 1905:
מנהיגה של המפלגה היה א. ד. גורדון.
מטרותיה היו: 1. שיפור מצבו החברתי והנפשי של הפועל ודאגה לרווחתו.
2. כיבוש העבודה העברית ע"י סיוע לפעולות ההתיישבות של התנועה הציונית
3. השלטת השפה העברית בא"י.
המפלגה שמה דגש על עבודת כפיים והעמידה במרכז את הלאומיות העברית ולא את הסוציאליזם שמתבסס על מלחמת מעמדות.
לשם השגת מטרותיה היא נקטה במספר אמצעים:
הקימה אירגונים שונים למען רווחת הפועלים כמו: מטבחים, קופות סיוע, עזרה בדיור, לשכות עבודה, ייסדה ספריות, העניקה שיעורי ערב ועוד.
פועלי ציון- 1906:
מפלגה זו הושפעה מרעיונותיו של דוד בורוכוב.
פועלי ציון הושפעו מהמפלגות הסוציאליסטיות המהפכניות באירופה ודגלו במשטר סוציאליסטי (שוויוני) שיושג באמצעות מלחמת מעמדות. זאת על מנת שיושג עולם חדש המבוסס על צדק ושוויון חברתי.
היא שילבה בין הרעיון הציוני לבין הסוציאליזם על מנת להגיע לחברה סוציאליסטית תקינה בא"י. היא שאפה להקים בא"י (מעמד פועלים) שינהל בא"י מלחמת מעמדות וישפר את תנאי עבודתו.
המטרה המוצהרת של המפלגה הייתה להשיג עצמאות מדינית בא"י על יסודות סוציאליסטיים (בן גוריון נמנה עם חברי המפלגה).
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
