מלחמת העולם הראשונה הביאה לקריסתן של ארבע אימפריות רב-לאומיות – האימפריה הרוסית ב-1917, ולאחר מכן האימפריות העות'מאנית, האוסטרו-הונגרית והגרמנית ב-1918. במשך מאות שנים, אימפריות אלו ייצגו את הצורה השלטת של הארגון הפוליטי במרכז ובמזרח אירופה ובבלקן ובמזרח התיכון. אימפריות אלו שאבו את הלגיטימציה שלהן מיכולתן לספק סדר פנימי וביטחון חיצוני לנתיניהן ויציבות פוליטית ביבשת.
יתרונות אלו לוו לעתים קרובות באפליה, דיכוי והדרה של מיעוטים בתוך האימפריות. מדי פעם, אימפריות אלה נקטו באלימות קיצונית נגד קבוצות, שנחשבו בעיניהן איום על שלמותן. הדוגמה הבולטת לכך הייתה רצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית, שבמהלכו מתו על פי ההערכות כ-1.5 מיליון ארמנים.
מה בא אחרי התפרקות האימפריות
התמוטטותן של האימפריות הללו עוררה את השאלה מה יחליף אותן. רעיונות הלאומיות כבר היו נפוצים בפוליטיקה האירופית במשך 100 שנים לפחות, אך הם קיבלו מקום חשוב עוד יותר בוויכוח על הסדר העולמי החדש לאחר מלחמת העולם הראשונה. מנהיגי בעלות הברית במלחמה טענו שהם נלחמים למען זכויותיהם של אומות קטנות. למרות שוודרו ווילסון, נשיא ארצות הברית, מלכלול את המונח "הגדרה עצמית" בנאום 14 הנקודות שלו שהציג את מדיניותו לאחר המלחמה, רבים הבינו כי מדובר בהכרה בזכות ללאומיות.
מנהיגי המיעוטים הלאומיים באימפריות הקורסות, כמו צכ'יה או פולין, קראו להקמת מדינות לאום. בעקבות התמוטטות רוסיה ב-1917, קמו מדינות חדשות – המדינות הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה, אוקראינה וכן פולין. עד סוף 1918, שלוש האימפריות האחרות קרסו. מדינות חדשות כללו את שרידי המעצמות המובסות – רפובליקת ויימאר הגרמנית, אוסטריה, הונגריה, טורקיה, בולגריה, יוון, רומניה וכן איחודים כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.
אתגרי המשטרים החדשים
למשטרים של המדינות הלאומיות החדשות באירופה היו כמה אתגרים ובניהם אתגרי מיעוטים שלא נפתרו גם עם התפרקות האימפריות למדינות קטנות. קבוצות קטנות או בינוניות של זהויות לאומיות חיו בגבולות המדינות של לאומים אחרים. מיליוני יהודים, חלקם בעלי שאיפות לאומיות במסגרת הציונות, היו פזורים בכל רחבי אירופה ובמיוחד במזרחה. למרות שהגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות עוד הייתה רחוקה, היו באירופה כאלו שניצלו את הצהרת בלפור בכדי לקרוא לגירושם של היהודים מארצות שונות.
במסגרת הארגון מחדש של אירופה הכירו בעלות הברית בכך שלא ניתן לפטור את בעיות המיעוטים והשאיפות הלאומיות באמצעות גבולות. לפיכך נעשו מאמצים להנהיג אמנות להגנה על זכויות מיעוטים. עיקרון הלאומיות הצליח להחליף את האימפריות ולייצר סדר פוליטי באירופה בשנות העשרים. אולם רבות מהבעיות שנוצרו עם מדינות הלאום החדשות שיחקו תפקיד באובדן היציבות בשנות ה-30. חלק מהסכסוכים הפנימיים שנוצרו במדינות, כמו למשל במקרה של יוגוסלביה, הפכו למלחמות אזרחים בשנות ה-90.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / מיעוטים באירופה בין מלחמות העולם
