רקע לצמיחתה והתארגנותה של התנועה הלאומית היהודית- הציונות – סיכום
התנועה הציונית, היא התנועה הלאומית המודרנית של העם היהודי. היא צמחה במהלך המאה ה – 19. עד סוף המאה ה-19, העם היהודי היה מפוזר בגולה ונמצא בשלושה ריכוזים עיקריים:
- במערב ובמרכז אירופה (צרפת, גרמניה).
- במזרח אירופה, בעיקר ברוסיה.
- בארצות האסלאם.
- מסוף המאה ה – 19 התפתח ריכוז גדול של יהודים בארה"ב. היו אלה ברובם יהודים שהיגרו מרוסיה.
ליהודים חסרו שני מאפיינים של הלאומיות על מנת שיוכלו להגדיר את עצמם כלאום:
- · טריטוריה אחת: כפי שאמרנו, היהודים היו מפוזרים בכל רחבי העולם.
- · שפה אחת משותפת: היהודים דיברו את שפת המדינה בה חיו.
בהשפעת התנועות הלאומיות ששטפו את כלל אירופה, קמה גם בקרב היהודים שכבת משכילים שטענו שיש צורך עכשיו להחזיר את העם היהודי למולדתו. הישיבה בגלות, לטענתם, אינה פתרון. זאת ועוד; כישלון האמנציפציה, גל אנטישמיות מודרנית במערב אירופה, הפוגרומים במזרח אירופה – חיזקו את הצורך וההבנה בקרב היהודים שיש למצוא פתרון לבעיה. הבעיה לדעת הציונים תיפתר רק כאשר תהייה לעם היהודי מדינה משלהם והם יפסיקו להיות יוצאי דופן.
הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי
מאמצע המאה ה- 19 מתגבשת תנועה לאומית יהודית חדשה אשר מסבירה אחרת את בעיית היהודים בגולה ומציעה דרכים שונות לפתרונה. על תהליך זה השפיעו גורמים שונים ומגוונים הקשורים לחברה היהודית ולעמי אירופה.
1) אכזבה מן האמנציפציה
- · לקראת סוף המאה ה- 19 הופכת האמנציפציה לחוק מחייב במדינות מערב ומרכז אירופה. כל החוקים והתקנות שהפלו את היהודים בוטלו והם הוכרזו כאזרחים שווי זכויות לכל דבר. היהודים האמינו שהאמנציפציה תמנע את שנאת היהודים.
- · האמנציפציה אמורה הייתה לאפשר ליהודים להשתלב בכל תחומי החיים: בצבא, במערכת החינוך, בפוליטיקה, במוסדות השלטון, באומנות, במקצועות החופשיים. יהודים רבים נטשו את אורח החיים והתרבות היהודית, כדי להשתלב באופן מלא בחברה הסובבת.
- · האמנציפציה עוררה עוינות ושנאה בקבוצות שונות בחברה הלא יהודית ויצרה חיכוכים ומתח בין יהודים לא יהודים. האמנציפציה אפשרה את שילובם של היהודים בחברה מבחינה חוקית, אך בפועל החברה התקשתה להסתגל לשינוי במעמדם החוקי והמשפטי ולקבלם כאזרחים שווי זכויות. האכזבה מיישום האמנציפציה עוררה את הלאומיות המודרנית היהודית.
2) האנטישמיות המודרנית
שנאת ישראל הייתה קיימת בתרבות האירופאית עוד מימי הביניים, אך במהלך המאה ה-19 קיבלה תופעה זו פנים חדשות. הדימוי של היהודים השתנה והם הוצגו כמנסים להשתלט על התרבות והכלכלה של מדינות אירופה. לאנטישמיות נודעה השפעה רבה על הציונות.
- בעקבות מתן האמנציפציה, הלכה וגברה האנטישמיות. במהלך המאה ה-19 גבר תהליך העיור, בערים נוצרו שכונות עוני בהן חיו איכרים שהיגרו לעיר והתקשו להשתלב בה. לעומתם, היהודים הצליחו להשתלב במהרה בכלכלה והצלחתם גרמה לקנאה ולתסיסה חברתית. תרמה לכך הצלחתן המרובה של משפחות אחדות כדוגמת משפחת רוטשילד. ליהודים נוצר דימוי כמצליחים בכל מקום ובכל מצב על חשבונם של הנוצרים.
- תורת הגזע – על פי תורת הגזע בני האדם נחלקים לגזעים עליונים וגזעים נחותים. כישוריו של כל עם טבועים בו ולא ניתנים לשינוי. תורת הגזע סיפקה הסברים ביולוגיים מדעיים להצדקת השנאה ליהודים ולמאבק בהם.
- האנטישמיות המודרנית הושפעה מתופעות העולם המודרני. היא התאפיינה בפריחת העיתונות, שעסקה בנושאים אנטישמיים, ובפרסום חיבורים וספרים בנושא. צמיחת הדמוקרטיה, ובמיוחד חופש הביטוי וחופש העיתונות, אפשרו לקבוצות האנטישמיות להפיץ בקלות את רעיונותיהם האנטישמיים. הוקמו מפלגות וארגונים אנטישמיים ורעיונות אנטישמיים הופיעו במצעי המפלגות על מנת למשוך תומכים.
3) החילון והתפרקות הקהילה היהודית
השינויים הרבים שעברו על אירופה בכל תחומי החיים השפיעו באופן משמעותי גם על יהודי אירופה. הקהילה היהודית התפרקה ופסקה להיות מסגרת הכרחית לקיום אורח החיים היהודי. העם היהודי נחלק לקבוצות שונות שהמכנה המשותף שלהן הלך והצטמצם ושאלת הזהות היהודית בעולם המשתנה הפכה לשאלה מרכזית. בחברה היהודית ניתן לראות מספר דרכים להתמודד עם שאלות אלו:
- השתלבות מלאה ומוחלטת והתבוללות – קבוצה זו דגלה בהשתלבות מלאה בעולם המודרני ובחברה הסובבת. יהודים אלו רצו לסגור את הפערים שנוצרו בינם בין החברה הנוצרים ולכן נטשו את היהדות והתנתקו מכל קשר לעם היהודי. הם עזבו את הערכים הישנים הדתיים ואימצו ערכים חדשים של תרבות המערב.
- השתלבות תוך שמירה על הייחוד היהודי – רוב הציבור היהודי במרכז ובמערב אירופה ניסה להשתלב בחברה המודרנית ולהינות מהאמנציפציה שניתנה לו, כל זאת מבלי להתנתק מהדת והלאום היהודי. קבוצה זו ראתה עצמה כשווה לשאר אזרחי המדינה, אך בעלת ייחוד רק בדת היהודית.
- הסתגרות דתית והתנגדות לכל שינוי – אלו הם האורתודוכסים שהתנגדו לכל שינוי וטענו שהן מייצגים את "היהדות האמיתית". הם התנגדו לכל שינוי בטקסי הדת והדגישו את שונותם בלבוש, שפה וכדומה. הם ראו בתהליכי השינוי והקדמה סכנה לקיומו של העם היהודי והסתגרו מבחינה חברתית ותרבותית.
במסגרת חיפוש הפתרון הראוי לעם היהודי, פתרון שיחליף את מקומה של הקהילה היהודית צמח גם הרעיון הלאומי.
4) התעוררות תנועות לאומיות באירופה
- באותה תקופה עמי אירופה (גרמנים, איטלקים, פולנים, יוונים) נאבקו למען קבלת עצמאות ומדינה וחלקם אף הצליחו במאבקם. היהודים שחיו בקרב העמים בהם הייתה התעוררות לאומית הושפעו מהם והחליטו גם הם להתחיל ולפעול למען פתרון לאומי לעם היהודי. היהודים חיקו את פעולתן של אותן תנועות לאומיות ולמדו כיצד יש לנצל כלים פוליטיים למען השגת המטרה, למשל יצירת מנהיגות לאומית המקובלת על כולם.
- המאבק של עמי אירופה לווה בתהליך של "הגדרה עצמית", כלומר כל עם פיתח לעצמו מערכת של סמלים וערכים לאומיים (דגל, המנון, סיפורי עם ועוד). הגדרת הקבוצה הלאומית לוותה בברור מי שייך לעם ומי איננו שייך והיהודים הוצאו מקרב העמים או נחשבו כבעלי נאמנות כפולה. היהודים נאלצו לבחור האם הם רוצים לאמץ את הערכים הלאומיים של העם בתוכו הם חיים או להמשיך ולשמור על המסורת והתרבות היהודית. קבוצות לאומיות אנטישמיות הדגישו והבליטו את היותם של היהודים זרים ובעלי מסורת שונה.
ראו גם: הלאומיות המודרנית והיהודים, הגורמים לצמיחת התנועה הציונית
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / מאפייני תופעת הלאומיות המודרנית
