הצהרת בלפור מנוסחת בצורה מעורפלת ורב משמעית. הבריטים מערפלים את ההצרה במטרה להימנע מהתחייבויות חד משמעיות.
- הצהרת בלפור נכתבה כמכתב ללורד רוטשילד, אומנם רוטשילד היה בין הפעילים להשגתה, אבל לא נציג רשמי ו/או בכיר של התנועה הציונית. הוא היה בעיני בלפור נציג בכיר של העם היהודי, שלו ניתנה ההתחייבות הבריטית.
- הניסוח "רואה בעין יפה" אינו מחייב אלא מביע אהדה .
- המושג "בית לאומי" – היה המצאה של התנועה הציונית, וכוונתו המקורית הייתה מדינה יהודית. אך המושג קיבל משמעיות שונות, בעיקר במטרה לערפל ולנטרל את ההתנגדיות והציפיות. הבריטים נמנעו כמובן מלאמץ את המשמעות "מדינה" בזיקה ל"בית לאומי" כדי לא להעמיד בסתירה ברורה מסמך זה מול הסכם סייקס-פיקו וגם כדי לא להרגיז את הערבים, שאף עליהם עתידה בריטניה לשלוט.
- גבולות הבית הלאומי לא הוגדרו בהצהרת בלפור. בהצהרה נכתב: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". הגבולות לא נקבעו וניתן היה לצמצמם אותם בתוך חלק מארץ ישראל.
- בהצהרת בלפור נכתב: "ממשלת הוד מלכותו תעשה ככל יכולתה". לא ברורה מהי היכולת הזו, וברור שיכולת זו היא איננה אוביקטיבית. בריטניה לא רצתה להתחייב ויש באמירה זו פתח להתחמקות מישום ההצהרה.
- בנוסח הבריטי הסופי של הצהרת בלפור נוספו שני סעיפים, סעיף אחד עוסק בהתניה שכל פעולה של בריטניה בנושא עתידה של ארץ ישראל יקח בחשבון את האוכלוסייה של ארץ ישראל (כלומר את ערביי ארץ ישראל). סעיף זה בא לענות ללחצם של הערבים שהיו הרוב המכריע מאוכלוסיית ארץ ישראל (בא"י חיו כ- 56,000 יהודים וכ- 560,000 ערבים).
סעיף נוסף שנוסף להצהרה נוגע ליהודים שחיים ברחבי העולם. גם סעיף זה נועד להענות ללחץ על ממשלת בריטניה והפעם של היהודים המתבוללים בבריטניה, אשר חששו לפגיעה במעמדם האזרחי-משפטי בעקבות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
יחד עם כל זאת, ולמרות ההסתייגויות הרבות, הצהרת בלפור הייתה הישג גדול לתנועה הציונית, וכך התקבל הדבר בעולם היהודי. ההצהרה היוותה מימוש לחזונו של הרצל לקבלת צ'רטר על ארץ ישראל מידי מעצמה עולמית. למרות שההצהרה הייתה מכתב שאינו הסכם מדיני – משפטי מחייב, ואין בהצהרה התחיבות להקמת בית לאומי, יש בהצהרה משום הכרה פומבית בזכויות של העם היהודי.
המשמעות של ההצהרה מנקודות מבט שונות
יהודים ציונים– למרות המגבלות של ההצהרה היא שימשה אבן פינה בתולדות הציונות והציונות ראתה בה מסמך היסטורי חשוב מהסיבות הבאות.
1. מטרות הציונות זכו להכרה בינלאומית והציונות הוצגה כמייצגת העם היהודי, בעקיפין הוכרה זכותו של עם ישראל על א"י וא"י כארצו של העם היהודי.
2. היה זה ניצחון פוליטי לציונות המדינית של הרצל, הושג הצ'רטר המיוחל והציונות קיבלה הכרה של אומות העולם.
3. הצהרת בלפור ליכדה את העולם היהודי- ציוני ושימשה זרז לעלייה השלישית. ההסתדרות הציונית הוצגה כמוסד המייצג של התנועה הציונית.
יהודים מתבוללים – התנאי השני שנוסף בהצהרת בלפור "לא יפגעו זכויותיהם ומעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת" הוכנס כהיענות ללחץ של היהודים המשתלבים בבריטניה. הם ראו את עצמם כאזרחים בריטים וכך רצו לשמר את מעמדם. הם חששו כי הקמת מדינה יהודית תיפגע במעמדם המשפטי- אזרחי (באמנציפציה) של היהודים בעולם ובבריטניה בפרט. לכן סביר להניח כי לא שמחו לקבל את הצהרת בלפור וראו בה מסמך מאיים על מעמדם.
יהודים אורתודוקסים– היהודים האורתודוכסים הן בישוב הישן והן ברחבי העולם התנגדו להצהרת בלפור ולמשמעותה, משום שראו בה כפירה באמונה היהודית הדוגלת בשיבת העם לארצו ובהקמת ממלכה יהודית רק עם בו המשיח.
בריטים– הבריטים לא ייחסו חשיבות רבה להצהרת בלפור והם לא חזו איזו מחויבות היא תיצור מצדם. כל הממשלות הבריטיות שקמו אחרי מלחמת העולם הראשונה ניסו לצמצם את משמעותה של הצהרת בלפור. אך העובדה שבריטניה המעצמה הגדולה נתנה בית לאומי ליהודים בא"י הפכה את התנועה הציונית למעשית. למרות שהמילה "מדינה" לא מוזכרת בהצהרה הבין העולם היהודי והלא יהודי כי ההצהרה היא הבטחה למדינה יהודית, בלפור בעצמו אמר:" הציונות יונקת ממסורת של דורות מצרכים בהווה ומתקוות לעתיד והיא בעלת חשיבות עמוקה, פי כמה משאיפותיהם ודעותיהם של 700 אלף הערבים, היושבים בארץ זו".
ערבים– התנועה הלאומית הערבית, שהתגבשה באותה עת, ראתה בחומרה רבה את מתן הצהרת בלפור ליהודים. היא טענה לעיוות היסטורי נורא ולסטירה מקפחת לאיגרת מק- מהון לחוסיין. ההצהרה שימשה זרז להתפתחות התנועה הפלסטינית שצמחה על רקע ההתנגדות לתנועה הציונית. במשך עשרות בשנים ראו ערביי א"י את יום מתן ההצהרה כיום השחור ביותר בתולדות הערבים בא"י ויצאו להפגנות שביתות ומאורעות דמים.
ראו גם: הרקע להצהרת בלפור,
יישומה והגשמתה של הצהרת בלפור על ידי הבריטים
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / התנועה הציונית בזמן מלחמת העולם הראשונה
