סיכום בהיסטוריה: המאבק לשחרור יוון

המאבק לשחרור יוון – מלחמת העצמאות של יוון (1821-1832)

א.   המצב המדיני ביוון לפני המאבק לשחרור לאומי

יוון נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית (התורכית) מאז המאה ה – 15. בין יוון לבין האימפריה העות'מאנית היו הבדלי דת (היוונים נוצרים אורתודוכסים והתורכים מוסלמים), שפה ותרבות.

ליוונים, הייתה תודעה לאומית. היוונים בלטו בהשכלתם ובכלכלתם. רבים מהם היגרו מיוון אל ארצות אירופה, הקימו מושבות משלהם אבל שמרו על קשר עם המולדת היוונית, תוך כדי הרחבת בסיס המסחר שלהם.

תורכיה אפשרה ליוונים לפתח את תחום המסחר הימי שלהם. הפריחה הכלכלית של סוחרי יוון הגיעה לשיאה במאה ה – 19. היוונים הרחיבו את בסיסי המסחר שלהם, והצלחתם הובילה לעליית רמת החיים ביוון. תחושת השפע וההצלחה הכלכלית הובילה לרצון להיאבק למען עצמאות לאומית.

מעבר לכך; העיסוק במסחר של היוונים יצר קשרים הדוקים עם עמי אירופה. רעיונות תנועת ההשכלה, המהפכה הצרפתית – רעיונות החירות, השוויון וריבונות העם – מחלחלים בקרב אוכלוסייה זו ובאמצעותם עושים את דרכם אל עבר יוון.

·רעיונות אלה הגיעו ליוון גם באופן ישיר, כאשר במהלך כיבושי נפוליאון יוון הפכה למדינת חסות של צרפת עם אוטונומיה שלטונית פנימית. מצב זה אמנם החזיק מעמד זמן קצר בלבד, אבל האפשרות של שלטון עצמי כבר הציגה את עצמה והשפעתה על התנועה הלאומית היוונית הייתה רבה.

·האימפריה העות'מאנית בתקופה זו – חלשה. חולשתה יצרה הזדמנות עבור היוונים להשתחרר משלטונה.

ב. המנהיגים/הכוחות הפעילים ביוון שהניעו את המאבק לעצמאות

המאבק הלאומי היווני היה מאבק אלים מאוד שגבה קורבנות רבים.

הנסיך איפסילנטי – קצין רוסי ממוצא יווני שהנהיג את אחת האגודות החשובות במאבק היווני, אגודה שנלחמה באימפריה העות'מאנית ובסיסה היה באודסה.

אגודת ה'רעים' – אגודות מהפכניות פעלו ביוון ומחוצה לה. משכילים, סוחרים ועוד.

כמורה יוונית מדרגה נמוכה בכנסייה – מנהיגות רוחנית שתמכה במאבק העממי.

צבא עממי – שהורכב בעיקר מאיכרים ופועלים יוונים.

 ג. אופי המאבק הלאומי/השלבים העיקריים במאבק הלאומי היווני

מהלך האירועים בשלב הראשון: מאבק 'מלמטה' = מהעם.

השלב הראשון של המאבק התאפיין במאבקן של האגודות המהפכניות – אגודות 'הרֵעים'. את האגודות הרכיבו סוחרים ומשכילים יוונים שהושפעו מרעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית ונפוליאון. המטרה הייתה לשחרר את יוון מן השלטון התורכי ולהחיות את התרבות היוונית העתיקה.

האגודה הגדולה ביותר הוקמה באודסה ובראשה עמד הנסיך איפסילנטי. הוא יזם פלישה לרחבי האימפריה העות'מאנית, אבל נכשל. במקביל, פרץ מרד ברחבי יוון נגד הכובש התורכי (1821). בעיני היוונים מרד זה נחשב למלחמת העצמאות שלהם; היוונים הקימו לעצמם צבא שהורכב כאמור מאיכרים ופועלים.

היוונים נחלו מספר הצלחות בכלל זה כיבוש אתונה אבל תורכיה דיכאה באכזריות רבה את המורדים. בשנת 1827 היה נדמה שתורכיה אכן הצליחה לדכא את המרד היווני, אבל כעת נחלצו לעזרתם הרוסים, הבריטים והצרפתים.

מהלך האירועים בשלב השני: מאבק 'מלמעלה' בסיוע רוסיה, בריטניה וצרפת.

שלוש המעצמות שלחו לעזרת היוונים ציים ימיים ובקרב נברינו (1827) הושמד הצי התורכי. הרוסים פלשו לתוך תחומי האימפריה התורכית, ובלחצן של בריטניה וצרפת, תורכיה אולצה להגיע להסכם שלום. בשנת 1832 הכירה תורכיה בעצמאותה של יוון.

ד.  גורמים מעכבים וגורמים מסייעים במאבק הלאומי היווני

ה.        תוצאות המאבק הלאומי היווני

בשנת 1832 יוון זכתה בעצמאות והפכה למלוכה. רוסיה ובריטניה המשיכו להתערב במה שקורה ביוון, אבל הניצחון היווני היה חשוב מאין כמוהו. הוא נתן תקווה לעמים רבים אחרים ברחבי אירופה וזירז אותן להמשיך ולהיאבק למען מטרתם.

      הלאומיות היוונית היא לאומיות אתנית. היוונים שמו דגש על העבר, על המוצא ועל ההיסטוריה שלהם, על השפה שלהם ועל התרבות שלהם – שהיו משותפים לכל היוונים.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19