סיכום: צורות התיישבות חדשות בעלייה הראשונה והשנייה
במסגרת העלייה הראשונה והשנייה לארץ ישראל התפתחו מספר צורות התיישבות חדשות:
המושבה:
בתקופת העלייה הראשונה הוקמו 23 מושבות. זו הייתה צורת התיישבות חקלאיתשהתבססה על אדמה ומשקפרטי בבעלות התושבים.כל מושבה ניסחה לעצמה ספר תקנות של פיו חיו המתיישבים וניהלו את המושבה.אורח החיים במושבה היה מסורתי. המושבות יצרו טיפוס יהודי חדש-חלוץ הקשור לאדמה . החקלאות הייתה הגורם המשמעותי ביותר בחיי המושבה; המושבות הראשונות היו מושבות פלחה,(גידולי שדה), בהמשך נהיו מושבות מטעים . בדרך כלל התרכזה כל מושבה בגידול חקלאי עיקרי אחד.דוגמא למושבות שנוסדו באותה תקופה: ראשון לציון,ראש פינה,זיכרון יעקב,יסוד המעלה,פתח תקווה,עקרון ונס ציונה באר טוביה וגדרה .ניתן להבחין בין 3 סוגים של מושבות: אלו שהוקמו בעזרת הברון רוטשילד(כמו ראשל"צ), אלו שהוקמו בעזרת חובבי ציון(כמו באר טוביה) ואלו שהוקמו באופן עצמאי(כמו גדרה –מושבת הביל"ויים).רוב המתיישבים היו חסרי ניסיון בעבודה חקלאית, המשק התבסס על ענף חקלאי אחד הם העסיקו פועלים שכירים,גם ערבים, וכשנקלעו למצוקה פנו לברון רוטשילד לעזרה.
חוות לאומיות-חוה חקלאית
המשרד הארץ ישראלי התחיל ב-1908 בהקמת חוות לאומיות שהיו משקים גדולים שהוקמו על אדמות קק"ל. לפי התוכנית נועדו החוות ללמד את הפועלים עבודה חקלאית, להרגילם לתנאי הארץ ולהעמיד לרשותם הון קטן שיצטבר מרווחי החוה על מנת שיוכלו לייסד משק חקלאי חדש. החווה הלאומית הראשונה שנוסדה הייתה כנרת. אחריה הוקמו חולדה ובן-שמן.
הקבוצה:
בתקופת העלייה השנייה הוקמה צורת התיישבות חדשה – הקבוצה, שהתבססה על עקרונות שוויון ושיתוף חברתי.הם קבעו עקרונות של שיתוף ושוויון לצורת התישבות חדשה:הם שאפו ליצור חברה שיוויונית וצודקת (סוציאליסטים).התיישבו על אדמת לאום – השייכת לעם היהודי ונקנתה בכספו.(המשרד הארץ ישראלי )יש איסור על החזקת רכוש פרטי– הכל שייך לכולם וכך הביאו לביטול המעמדות בחברה.העבודה היא רק עבודה עברית, עבודה עצמית (ללא ניצול) – יש איסור על עבודה שכירה.השוויון התבטא גם באופן קבלת ההחלטות שהיו מתקבלות ע"י הצבעה של כל חברי הקבוצה באספה.את המשק מעבדים בצורה משותפת ומתחלקים בנטל וגם ברווחים כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.הקבוצה הראשונה שהוקמה הייתה דגניה.
היישוב העירוני העברי הראשון "אחוזת בית" שהפכה לעיר תל אביב:
מרבית העולים בעלייה השניה היו בורגנים (המעמד הבינוני) ובאו מהתיישבות בערים גדולות. משום שלסוג התיישבות זה היו רגילים רובם פנו להתיישבות עירונית שהביאה לגידול הערים יפו, ירושלים וחיפה. גידול האוכלוסיה הוביל לבניה מואצת של שכונות חדשות נפרדות מהערבים ביפו השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ ליפו ע"י קבוצת חברים הייתה אחוזת בית שלאחר מכן גם הפכה לעיר תל אביב. תנאי הדיור הקשים ביפו גרמו ל-6 משפחות להתארגן ולייסד את השכונה החדשה "אחוזת בית" צפונית ליפו. הבתים הראשונים נבנו ברחוב הרצל ביוזמת המשרד הארץ ישראלי באמצעות מימון שקיבלו מבנק אפ"ק (אנגלו-פלסטינה קומפני). בשנת 1910 הוחלט לתת לשכונה את השם "תל אביב" ע"פ שמו של ספרו של הרצל "אלטוילנד" (ארץ ישנה=תל , חדשה= אביב) כבר בשלב זה מוסדות ציוניים מרכזיים (כולל המשרד הארץ ישראלי) מעבירים לתל אביב את משרדיהם. ראש העיר הראשון היה מאיר דיזנגוף.!!! המושבות, יחד עם החוות הלאומיות והקבוצות הראשונות יצרו מפת התיישבות בארץ ישראל. באזורים שונים בארץ התחילה להיות מורגשת נוכחות יהודית. ההתיישבות התבססה בתחילה באזור "יהודה" (מישור החוף), שיפולי הכרמל והגליל המזרחי – העליון והתחתון. ממטולה בצפון ועד גדרה בדרום נולדה רשת של ישובים, שהפכו מוקד משיכה לעולים חדשים וליישובים נוספים שיקומו.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
