לשון, חברה ותרבות – סיכום קורס – חלק 1

לשון, חברה ותרבות – חלק 2

1- הלשון כפעילות חברתית

הקשר חברתי: הלשון היא חלק מהחברה ומהווה את "כרטיס הכניסה" אליה והיא מתפתחת יחד עימה – תבניות הלשון קשורות לתבניות החברה. (14).

הקשר נסיבתי: הלשון מתפתחת מתוך סביבה נתונה והיא קשורה ברקע חברתי ואירועים. הלשון אינה פועלת כמהות עצמאית אלא בתוך זמן ומקום. (15)

הקשר תרבותי: בדומה להקשר החברתי והנסיבתי הלשון פועלת גם בתוך הקשר תרבותי מסוים ותפיסותיה, משקעיה וכו' של חברה מסוימת. (16)

מסר תקשורתי מורכב מ: (20)

מוען

נמען

המסר

ערוץ התקשורת (צינור התקשורת)

קוד (מערכת הסימנים שבאמצעותה מועבר המסר)

כשירות תקשורתית (21)

לשם קיום תקשורת אין די בהכרת הקוד המשותף לחברה. המוען בעל הכשירות התקשורתית יודע כיצד ומתי להשתמש בלשון בהתאם לנסיבות שונות ויש צורך בידיעה חברתית-תרבותית (כמו נימוס או הידיעה מתי לדבר ומתי לשתוק).

מרכיבי התקשורת (היימס, 22)

S – Setting – נסיבות (זמן, מקום וכו')

PParticipants – משתתפים (מוען ונמען)

E Ends – מטרות השיח

A Act sequences – צורת המבעים (תוכן הדברים וצורת אמירתם)

KKeys –דרכי הבעה (נימה, דרך ורוח דברים)

I Instrumentalities – ערוצי התקשורת (בע"פ, כתב, דרך מכשיר)

N Norms – נורמות התנהגות (יחסי גומלין ואינטרפרטציה)

GGenres – סוגי תקשורת (דיאלוג, מכתב, הרצאה, שיר וכו')

פונקציות התקשורת הלשונית לפי יאקובסון

סוגי ידע דרושים לקיום תקשורת (סביל-טרויקה, 23)

1.ידע לשוני.

א.      יסודות מילוליים (אוצר מילים ודקדוק)

ב.       יסודות לא-מילוליים (שפת גוף, הבעה, הנגנה)

ג.        תבניות של אירועים תקשורתיים מקובלים.

ד.       משלבים

ה.      משמעות המשלבים בנסיבות ספציפיות (רשמיות, אינטימיות)

2. מיומנויות לאינטראקציה

א.      תפיסת מופעים שונים באירועים תקשורתיים (הבנת המסר בהקשרו).

ב.       בחירת הצורות ההולמות בנסיבות ספציפיות (התאמת המסר לאירוע)

ג.        נורמות אינטראקציה ואינטרפרטציה (כללי שיח מקובלים)

ד.       אסטרטגיות להשגת מטרות השיח (שיח כאמצעי)

3. ידע תרבותי

א.      הכרת המבנה החברתי (היררכיה ויחסי קירבה).

ב.       הכרת הערכים והגישות (ראיית העולם של החברה)

ג.        תפיסת הסכימה הקוגניטיבית (דרכי חשיבה והבנה)

ד.       מודעות לתהליכים של תירבות (השפעות ושינויים תרבותיים)

תפקידי האירועים הלשוניים הראשונים אצל ילד (הלידיי, 25)

  1. סיפוק צרכים חומריים.
  2. שליטה על התנהגות הזולת
  3. יחסי גומלין עם הזולת
  4. גילוי זהותו האישית
  5. חקירת העולם הסובב אותו
  6. יצירת עולם דמיוני לעצמו
  7. העברת מידע חדש

תפיסתו של חומסקי

חומסקי למעשה טוען שתי טענות בנוגע להתפתחות הלשונית של ילדים. ראשית הוא מראה כי ילד אינו רוכש שפה בדרך של חיקוי וחזרה על מבעים ששמע (כי במצב כזה הייתה באפשרותנו רק לבטא משפטים שכבר שמענו) אלא בדרך של הבנת והפנמת מבנה השפה וחוקיה בדרך המאפשרת ליצור מבעים מקוריים. מכאן הסיק חומסקי כי האדם נולד עם יכולת אינהרנטית ("כשירות לשונית") בלתי תלויה המאפשרת לו למצות כללי דקדוק כלליים מתוך היחשפות למבעים ספציפיים וליישמם באופן עצמאי. גישתו של חומסקי הייתה מהפכנית בכך שסתרה את התפיסה הביהביוריסטית שראתה באדם הנולד "טבולה רסה" המתפתחת בדרך של גירויים והתניות, ובהקשר הלשוני – מפתחת יכולת שימוש בשפה דרך חיקוי בלבד.

טבלת דגמים של פונקציות לשוניות – עמ' 31

סוציולוגיה של הלשון – חקר החברה בהתאם לשימושים שהיא עושה בלשון.

סוציולינגויסטיקה – חקר הלשון בהתאם לשימושים החברתיים.

לשון-חברה ולשון-תרבות

פון-הומבלדט: הבדלי הלשון מקבילים להבדלי השקפת עולם, הלשון משקפת את החשיבה של האומה הדוברת אותה. הדקדוק (לפני אוצר המילים) משפיע על מחשבת הדובר.

ספיר: הלשון אינה מהות עצמאית אלא חלק מהתרבות. הלשון והתרבות אינן קשורות קשר בלתי-נפרד: באותה תרבות מדוברות שפות שונות ולחילופין שפות זהות מדוברות בתרבויות שונות. לא ניתן להוכיח קשר בין אופי של עם לבין הלשון אותה הוא דובר.

הלשון מארגנת את המחשבה וקשורה קשר הדוק לתהליכיה וכך היא קובעת את ראיית העולם.

השערת וורף (יחסיות לשונית\דטרמניזם לשוני): קיים קשר בין מבנה הלשון והתנהגות העמים הדוברים אותה. ההשפעה היא דו-כיוונית אך הלשון ובעיקר הדקדוק עמידים יותר ולכן מעצבים את התרבות יותר ממעוצבים על ידיה. אדם לא יכול לתפוס את המציאות באופן אובייקטיבי אלא רק דרך השפה שמכתיבה את דרכי תפיסתו

  1. השערת וורף היא תיאוריה שנוסחה בידי הבלשן החובב בנג'מין וורף ("תיאורית היחסות הלשונית) הטוענת כי קיים קשר בין מבנה הלשון לבין תפיסת המציאות וההתנהגות של הדוברים שלה. לפי טענה זו האדם אינו יכול לתפוס את המציאות באופן אובייקטיבי אלא רק דרך השפה שמכתיבה את דרכי תפיסתו ועל יהיו הבדלים בין תרבויות שונות הדוברות שפות שונות. השפעות החברה-לשון הן הדדיות אך השפעתה של הלשון על החברה, לפי וורף, חזקה יותר מאשר ההשפעה ההפוכה. התפיסה זכתה גם לשם "דטרמינזם לשוני" משום שלפיה הלשון מכתיבה מראש את הדרך בה דובר שפה מסוימת יתפוס את המציאות.

.

אוניברסליזם לשוני:

  1. האוניברסליזם הלשוני גורס כי לכל בני האדם בכל תרבות ולשון "מושגי יסוד" משותפים שהלשון היא אמצעי בלבד להבעתם. מכיוון שכל השפות מתייחסות לאותם מושגי יסוד משותפים הרי הכרחי שיהיה להן מכנה משותף ודמיון בסיסי בדרך בה הן מציגות את העולם.

.

יחידה 2

שונות לשונית

גם באוכלוסיות הומוגניות מבחינה לשונית ניתן להבחין בין לשון תקנית אחידה ללשון דיבור שמשתנה בין קבוצות שונות. אין לשון הנשמעת זהה בפי כל דובריה, אך כל דוברי שפה אחת מסוגלים להבין זה את זה מה שמעיד על קיומו של פלורליזם לשוני.

דיאלקט

לכל לשון יש תת-לשונות. המושג "לשון" כולל את כל גווניה האפשריים של שפה ועל כן "דיאלקט" יהיה בהכרח קטן יותר מכלל השפה. החברה בוחרת את סוג הלשון שייחשב לסטנדרטי ורשמי.

הקריטריון של הבנה הדדית כמכליל שני דיאלקטים תחת אותו שפה בעייתי (צפון ודרום סין אינם מבינים זה את זה, אבל שוודים ונורווגים כן).

דיאלקט יכול לכלול מאפייני מבטא אבל גם אפיוני דקדוק ואוצר מילים.

דיאלקטים אזוריים מתפתחים על בסיס שונות גיאוגרפית והם מתייחסים לדוברים ילידיים בסביבתם הטבעית (לכן שפת עולים אינה נחשבת דיאלקט).

סוציולקט

הסוציולקט הוא תת-לשון האופיינית לקבוצת דוברים שלה מרכיבים חברתיים משותפים (כמו מעמד חברתי, רקע כלכלי וכו'). המשלב, לעומת זאת, מאופיין לפי הנסיבות בהן מתקיים המבע. במילים אחרות, המשתנה המגדיר את הסוציולקט הוא חברתי בעוד שהמשתנה המגדיר את המשלב הוא נסיבתי. בנוסף, הסוציולקט הוא מצב קבוע של דובריו (למרות שהם לרוב מסוגלים לעשות שימוש גם ברבדי לשון אחרים) בעוד שהמשלב הוא מצב משתנה המאפיין סגנון התבטאות בהקשר מסוים שיכול להשתנות בהקשרים אחרים.

.

ברנשטיין: המעמד החברתי קובע את צורת השימוש בלשון (78).

אידיולקט

איפיוניים לשוניים ייחודיים לאדם מסוים (87)

אתנולקט

לשון ייחודית לקבוצה אתנית (89).

דיאלקט אזורי

דיאלקט אזורי הוא תת-לשון האופיינית לקבוצת דוברים מובחנת מבחינה גיאוגרפית. הדיאלקט האזורי מהווה רובד בשפה הכללית המובחן על ידי דרכי הגייה, אוצר מילים ואף מבנים דקדוקיים הייחודיים לו שמתקיימים באזור גיאוגרפי ספציפי. דוגמא לדיאלקטים אזוריים יכולה להימצא בשפה הערבית למשל המדוברת באזורים מרוחקים זה מזה כאשר בכל אחד מהם היא מדוברת באופן שונה. התנאי העיקרי להיווצרות דיאלקט אזורי הוא ריחוק גיאוגרפי בין קבוצות דוברים של אותה שפה ומידת מה של נתק בניהם.

חסר- עמ' 90-97

הקוד המצמצם והקוד המרחיב

ברנשטיין: הקוד המצומצם – הלשון הכללית והעממית. משמש לתקשורת יומיומית קרובה שאינה צריכה להיות מפורשת לחלוטין. לפיכך שליטה מצומצמת בשפה

הקוד המורחב – הלשון הפורמלית. משמש להעברת מסרים מפורשים בהעדר הבנה משותפת. לפיכך שליטה רחבה ומגוונת בשפה.

חוסר יכולת של אוכלוסיות נמוכות לשלוט גם בשפה הפורמלית נתפס כגורם מעכב בהצלחתם של ילדים בלימודים, למשל, שיוחסה לחסך לשוני (97-100)

לבוב מצידו טען כי לא מדובר בחסך לשוני אלא בשוני לשוני בלבד (100). השיפוט של שימוש בקוד המצמצם (כמו אנגלית שחורה) נעשה דרך הפריזמה של השפה התקנית וכך נתפסו סציולקטים כטעויות למרות שלמעשה צייתו פשוט לחוקיות אחרת.  (102)

לשון בני הנוער (104-108)

אנטי לשון

אנטי לשון מוגדרת כדיאלקטי חברתי קיצוני המבטא התנגדות ללשון\חברה ה"תקנית". לשון מובחנת מכונה "ארגו" והיא משמשת דרך הבעה ייחודית של קבוצה מסוימת וכרטיס כניסה אליה שכן הקודים הלשוניים אינם מובנים למי שאינו חבר הקבוצה. המאפיין העיקרי הוא שינוי לקסיקלי בעוד שהתחביר נותר זהה לזה של שפת המקור (109).

סלנג

הסלנג הוא שימוש לשוני שחורג במודע מהשפה התקנית ומתקיים בעיקר בנסיבות בלתי רשמיות ובקרב חברות צעירות. הסלנג הוא כעין סממן לשוני חברתי המשמש חברות צעירות המבקשות להבחין את עצמן מחברת המבוגרים. הסלנג מתאפיין בעיקר בתחום אוצר המילים דרך המצאה של מילים חדשות שאינן חלק מהלקסיקון המקובל של השפה. בשל היותו תלוי נסיבות וכן תלוי רצון וכוונה של דובריו היכולים לעשות שימוש גם בגווני שפה אחרים מעמדו של הסלנג הוא של משלב א-פורמלי ולא של סציולקט או שליטה קלוקלת בשפה.

(112).

3- המשלב

משלב- סוג הלשון המשמשת דובר בנסיבות מוגדרות. הדיאלקט מובחן לפי קבוצת הדוברים ואילו המשלב לפי הנסיבות. (129).

משלב מציין רמות וגוונים שונים של לשון בהן נוקט הדובר בהתאם לנסיבות מסוימות שבהן מתבצע המבע. הכשירות הלשונית של דובר כוללת את היכולת לשנות את אופי ורמת הלשון שלו בהתאם לנסיבות חברתיות ולהתאים את דרך התבטאותו לפרמטרים נסיבתיים שהם: התחום – נושא השיחה, המדיום – ערוץ התקשורת, התפקיד של הנמען והמוען והיחסים בניהם ומידת הפורמליות של השיחה.

עירוב משלבים משרת מטרה של הבעת אירוניה, לעג והומור ויש בו מימד של מרדנות ושבירת מוסכמות. עירוב משלבים יכול ליצור אפקט קומי ושנון גרידא אך הוא גם יכול לשמש בכדי להגחיך משלב גבוה ו\או ארכאי ולתת לגיטימציה למשלב נמוך דרך הצבתם כשווים באותו טקסט. טקסט הנוקט בעירוב משלבים יכול לתפוס את תשומת ליבו של הקורא בהיותו מפתיע וחורג מהנורמה וכן להפוך משלב מסוים לנגיש ומזמין יותר בעבור דוברים הרגילים במשלב אחר. לפי יובל נתן עירוב משלבים גבוהים בתוך טקסט המתאפיין במשלב לא-גבוה משמעו השבה צינית והיתולית של דרכי ביטוי מהן התנער הדור הקודם ולפיכך מרידה במורדים או "בעיטה בבועטים".

מיון המשלבים אינו חד-משמעי ואובייקטיבי ולכן לא ניתן להעמיד רשימת משלבים של שפה (132)

הרכיבים הלשוניים של המשלב

הבדלים בין סוגי טקסטים באים לידי ביטוי באוצר המילים ובמבנים דקדוקיים-תחביריים.

גורמים בניתוח משלבי השיח

תחום – נושא או תוכן השיח

מדיום – ערוץ התקשורת

תפקיד –המוען והנמען או היחסים בניהם

מידת הפורמליות (145)

תיאורית האקומודציה

המוען מתאים עצמו לנמען ומטרתו לקרב אותו אליו דרך בחירה בגוון לשוני הולם.

לשון ומגדר

חסר

לשון ואידיאולוגיה

כל פעילות לשונית מגלה כוונה נסתרת או גלויה של המוען.

פאולר

שלוש נקודות תצפית:

פסיכולוגית

אידאולוגית

נסיבתית (זמן ומקום)

לשון היא אמצעי ליצירת סולידריות בקרב קבוצות או תת-קבוצות ומשמשת להגדרה עצמית דרך היבדלות.

מבנה חברתי מורכב משוויון – סולידריות, ומאי-שוויון – עוצמה ושליטה.

קיים הבדל בשימוש בלשון בין דוברים בעלי עוצמה ודוברים חסרי עוצמה (86-87).

הבלשנות הביקורתית

חקר האמצעים המשמשים להסוואת המסר ושיבושו והדגשת התנאים החברתיים, ההיסטוריים והאידאולוגים שביסוד המבע. מטרתה היא דה-אוטומטיזציה של קבלת מסרים והסכמה א-פריורית עם הנאמר.

רטוריקה פוליטית (104)

שכנוע – היגיון ושכל – העלאת טיעונים ותמיכה בהם.שידול – רגש – שואף להשיג הסכמה בלי נגיעה לאמת שבדברים.

10641

סיכומי מאמרים:

הוקט – מקור השפה

פילוסופיה של השפה

תיאורית הלשון של חומסקי

רעיונות מרכזיים של חומסקי

שפה ומחשבה

סיכום מאמר:  The  Great  Eskimo Vocabulary  Hoax

שפה ומוח

סיכום מאמר: סימן שנולדים עם זה \ סער

Emerging sings languages / Irit Meir: סיכום מאמר

סיכום מאמר: הופעתו של הדקדוק בשפת הסימנים – אירית מאיר

שיחה ולוגיקה- עקרון שיתוף הפעולה על פי פול גרייס

סיכום מאמר: בלשנות חישובית עברית: עבר ועתיד / שולי וינטר

עיבוד שפה ודיבור – הקדמה לעיבוד שפה טבעית, בלשנות חישובית וזיהוי קולי

גוון לשוני: משלב, מבטא, מגדר

סיכום מאמר: האידיאולוגיה הציונית – רון כוזר

סיכום מאמר: התגבשות העברית – חיים רוזן

בחינות בלשונות היהודים וספרויותיהם:

שפות יהודיות

הדיון אודות דמוקרטיה דיונית

האם כל מה שהדמוקרטיה שלנו צריכה כדי לפעול זה שיחה טובה? יורגן הברמאס על האפשרות העתידית של דמוקרטיה דיונית

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

עוד דברים מעניינים: