כשירות תקשורתית היא היכולת להשתמש בשפה באופן שהולם נסיבות שונות ובהתאם לידיעה ובהבנה חברתית-תרבותית. בכדי לקיים תקשורת תקינה בחברה מסוימת אין די בהכרת הקוד הלשוני המשותף לחברה זו ויש צורך במיומנויות נלוות המדריכות את הדובר בהתנהלותו התקשורתית בנסיבות שונות ואל מול אנשים שונים ומטרות שונות. מלבד שליטה באוצר המילים ובלקסיקון של שפה נחוץ לדובר ידע נוסף כגון המשלבים השונים והנסיבות המתאימות לשימוש בהם, שפת גוף, הכרת כללי שיח מקובלים, מוסכמות נימוס ועוד. Saville-Troike טוענים כי בכדי לקיים תקשורת תקינה דרושים לאדם: א. ידע לשוני הכולל את הדקדוק והלקסיקון של השפה, הכרת אמצעים לא-מילוליים כמו שפת גוף ואינטונציה, הכרת תבניות מקובלות של אירועים ספציפיים, המשלבים והתנהגות מקובלת בנסיבות ספציפיות. ב. מיומנויות לאינטראקציה הכוללת הבנה נכונה של המסר בהקשרו, בחירה נכונה של סוג המסר בהתאם לנסיבות, כללי שיח מקובלים והיכולת להתאים את התקשורת למטרתה. ג. ידע תרבותי הכוללת את הכרת המבנה, הערכים והגישות של חברה מסוימת, דרכי החשיבה וההבנה ("סכמה קוגניטיבית") ומודעות להתפתחויות חברתיות. על אלו הייתי מוסיף מרכיבים רצויים אם לא הכרחיים של הכרות עם ההיסטוריה של החברה, הכרות עם מטבעות לשון וביטויים אידיומטיים וכן הכרת הקונוטציות הרווחות של מילים וצירופי-מילים.
הסכנות הסמויות של אי-שוויון כלכלי
אי-שוויון הוא תוצר של שוק חופשי ואולי אפילו תנאי חשוב לצמיחה, אך הוא בא עם לא מעט מחירים