החוקר סטנלי מילגרם היה מוטרד מאוד מנושא הציות לסמכות. במשפטי נירנברג הוא שמע את פושעי המלחמה הנאצים טוענים כי הם רק מילאו את חובתם וצייתו לסמכות, והוא תהה לעצמו האם כל בני האדם בעצם יכולים למצוא את עצמם בנעליהם.
שלושה חודשים לאחר תחילת משפט אייכמן בישראל (1961), ערך מילגרם את אחד הניסויים המפורסמים בהיסטוריה. הניסוי של מילגרם נועד למדוד את נכונותם של אנשים לציית לדמויות סמכותיות כאשר הונחו לבצע מעשים המתנגשים עם המוסר האישי שלהם. המחקר התבסס על ההנחה שבני אדם נוטים מטבעם ללכת בעקבות אנשי סמכות, וזה מתחיל בשלב מוקדם מאוד של חייהם.
למשתתפים בניסוי של מילגרם נאמר שהם משתתפים במחקר בנושא זיכרון. הם התבקשו לצפות באדם אחר (שבעצם היה שחקן) עושה בדיקת זיכרון. הם הונחו ללחוץ על כפתור שנתן לו (לכאורה) שוק חשמלי בכל פעם שהאדם נתן תשובה שגויה (השחקן לא באמת חושמל, אלא העמיד פנים כאילו עשו זאת). למשתתפים אמרו לשחק את התפקיד של "מורה" ולתת מכות חשמל ל"לומד", שכביכול היה בחדר אחר, כל פעם שה"לומד" ענה על שאלה בצורה לא נכונה. עורכי הניסוי של מילגרם ביקשו מהמשתתפים להמשיך ולהגדיל את השוקים החשמליים. רובם צייתו למרות שהאדם שקיבל את השוקים נראה כסובל מכאב רב. חלק מהמשתתפים בניסוי מחו או היססו אך תחת מספיק עידוד ולחץ רובם המשיכו לתת לאדם שמולם "שוקים" חזקים יותר ויותר.
תוצאות ניסוי הציות של מילגרם היו טובות לקריירה שלו והפכו אותו למפורסם, אך הן הן היו עגומות בעבור האנושות. זאת משום שהן אישרו את ההנחה של מילגרם לפיה בני אדם נוטים לציית לסמכות גם כאשר זה נוגד את המוסר הטבעי שלהם או השכל הישר שלהם, וזה דבר מסוכן כפי שהראו דוגמאות רבות ובהן הנאציזם (לכיוון חשיבה נוסף בנושא זה ראו הבנאליות של הרוע של חנה ארנדט).
קראו עוד על מילגרם וציות ועל הניסויים של מילגרם
