נאמנות נשית בין רות המואביה ואנטיגונה היוונית

מה הקשר בין רות התנ"כית והטרגדיה היוונית של אנטיגונה?

מגילת רות היא טקסט תנ"ך עברי המספר את סיפורה של רות, אישה מואבית הנישאת למשפחה יהודית והופכת לאביו של דוד המלך. הספר מתרחש בתקופת השופטים, ונושאיו כוללים נאמנות, משפחה וגאולה. אנטיגונה הוא מחזה שכתב המחזאי היווני הקדום סופוקלס. הוא מספר את סיפורה של אנטיגונה, שמתנגדת לחוקי עירה על מנת לקבור את אחיה, פוליניקס, ונענשת בכך שנקברה בחיים כתוצאה מכך. המחזה בוחן נושאים של התנגשות בין מצפון הפרט לחוק המדינה, תפקידו של האלוהי בענייני האדם, וההשלכות של התרסה כנגד סמכות.

בין רות ואנטיגונה

גם סיפורה של רות וגם סיפורה של אנטיגונה הוא סיפור של נאמנות והתרסה כנגד סמכות על מנת למלא חובה מוסרית. במגילת רות, רות מסרבת לנטוש את חמותה, נעמי, למרות שזה אומר להשאיר מאחור את בני עמה ותרבותה. באנטיגונה, אנטיגונה מתנגדת לחוקי עירה כדי לתת לאחיה קבורה ראויה, למרות שזה אומר לסכן את חייה. בשני הסיפורים הדמויות הנשיות סובלות כתוצאה ממעשיהן. במגילת רות סובלת רות מעוני ומצוקה כתוצאה מהחלטתה ללכת בעקבות נעמי. באנטיגונה, אנטיגונה סובלת ממוות אכזרי וטרגי כתוצאה מהתרסתה.

עם זאת, אל מול המסר הטרגי של אנטיגונה סיפור של רות מסתיים בנימה אופטימית הרבה יותר.  הנאמנות והמסירות של רות למשפחתה מובילה בסופו של דבר לגאולה ולשגשוגה. לעומת זאת, ההפרה של אנטיגונה את צו המלך אינה מובילה לגאולה אלא לסוף עגום וקשה. ההבדל אולי טמון בכך שמגילת רות מדגישה את חשיבות הנאמנות והמשפחה, ואילו אנטיגונה מדגישה את חשיבות המצפון האישי. במגילת רות, נאמנותה של רות לחמותה נעמי היא בסופו של דבר שמובילה לסוף הטוב של הנישואים עם בועז. באנטיגונה, מצפונה האינדיבידואלי ותחושת החובה של אנטיגונה לאחיה ולמסורת בני עמה הם המניעים אותה להתריס מול חוקי עירה ומובילים לסוף הטרגי.

בטח יעניין אותך גם:

סדום ועמורה גרסת יוון: המיתוס של פילמון ובאוציס

מה מעניין בטרגדיה היוונית ואיך זה קשור לסדרה שאתם רואים עכשיו?