במאה ה-20, הפילוסוף קרל פופר הציע אחת מהתיאוריות החשובות ביותר להבנת אופן פעולתו של המדע. פופר לא רק התעניין במה שמבחין בין מדע אמיתי לבין פסאודו-מדע (כמו אסטרולוגיה), אלא גם ניסה להגדיר כלים ברורים לבחינה ביקורתית של תאוריות מדעיות. במרכז גישתו וחיבורו המרכזי "השערות והפרכות" עומד עיקרון ההפרכה (falsifiability), שהפך לאבן יסוד בפילוסופיה של המדע המודרני.
אמת מדעית? לא בדיוק
לפי פופר, המדע לא שואף להוכיח תאוריות – אלא להעמיד אותן למבחן, ולנסות להפריך אותן. כאשר תאוריה מצליחה לעמוד שוב ושוב בניסיונות להפריכה, היא נחשבת למבוססת יותר, אך לעולם לא "אמיתית" באופן מוחלט. בכך, פופר מציע תפיסה של צניעות מדעית: גם התאוריה המוצלחת ביותר יכולה להיות שגויה – ולכן תמיד עלינו להשאיר מקום לביקורת ולבדיקה מחודשת.
העיקרון המרכזי: הפרכה ולא אימות
התפיסה הפופריאנית מבחינה בין טענות מדעיות לטענות שאינן מדעיות בעזרת מבחן פשוט: האם ניתן להעלות ניסוי או תצפית שעשויים להפריך את הטענה? לדוגמה, הטענה "כל הברבורים לבנים" ניתנת להפרכה – כל מה שצריך הוא למצוא ברבור שחור. לעומתה, טענות כמו "ליקום יש תכלית" או "אנרגיות קוסמיות משפיעות על מזל" אינן ניתנות להפרכה, ולכן אינן נחשבות מדעיות.
מדע כמתודה של ניסוי וטעייה
פופר הדגיש את הדינמיקה של ניסוי וטעייה – אנו מציעים השערות, בודקים אותן, לומדים מהכישלונות, וממשיכים קדימה עם תאוריות טובות יותר. המדע, אם כן, הוא תהליך מתמשך של התקרבות לאמת, לא אמת מוחלטת. זו הסיבה שהמדע משתנה לאורך השנים: לא כי הוא לא אמין, אלא כי הוא פתוח לתיקון עצמי.
ומה לא עובד במדע?
על פי פופר, אחת הסכנות הגדולות למדע היא ההיצמדות העיוורת לתאוריות ואי-נכונות לבקר אותן. כאשר חוקרים מעדיפים לאסוף עדויות שתומכות בתאוריה שלהם ומתעלמים מסתירות, או כשהם מסבירים כל תוצאה באמצעות פרשנות גמישה מדי – המדע מאבד את אופיו הביקורתי והופך לפסאודו-מדע. פופר ביקר בחריפות תאוריות כמו זו של פרויד או מרקס, שלדבריו לא היו ניתנות להפרכה, ולכן לא היו מדעיות באמת.
מדע כגישה מוסרית על פי פופר
מעבר להיבטים המתודולוגיים, פופר ראה במדע אידאל מוסרי – שיטה שחותרת ליושרה אינטלקטואלית, פתיחות, וענווה. המדען האידיאלי לפי פופר הוא מי שמוכן לטעות, שמחפש את החולשות של תאוריותיו, ושאינו נאחז באמת אחת אלא רודף אחר ההסבר הטוב ביותר בנקודת הזמן הנוכחית.
לסיכום
פופר לא רק הסביר איך המדע עובד – אלא גם כיצד עלינו להיזהר ממה שנראה מדעי אך אינו עומד באמות מידה ביקורתיות. עקרון ההפרכה, התפיסה של המדע כדינמיקה של תיקון עצמי, והחשיבות של פתיחות לשגיאה – כל אלה הופכים את תפיסת המדע של פופר לא רק לכלי אינטלקטואלי, אלא גם למדריך לחשיבה חופשית, ביקורתית ואחראית.
