שפות יהודיות – סיכום המאמר: Benjamin Hary. Forthcoming 2009. Introduction: The Jewish Linguistic Spectrum
. Translating Religion: Linguistic Analysis of Judeo-Arabic Sacred Texts from Egypt. Leiden and Boston: E. J. Brill. 5-26.
המאמר סוקר את טווח השימוש בשפות 'יהודיות' מזוויות היסטוריות וסוציאל בלשניות משום שלא ניתן לבחון אותן מהזווית הבלשנית בלבד. לא ניתן לבחון את השפות היהודיות רק מזווית בלשנית משום שהן לא ניתנות למיון גנטי-משפחתי או טיפולוגי. יש לקחת בחשבון שמדובר במעל ל – 20 שפות שהתפתחו והתקיימו מלפני הספירה ועד ימינו. כמובן שחלק משפות אלו נכחדו, חלקן לא תועדו כיאות, חלקן דועכות כיום וחלקן חיות ובועטות. חלקן מבוססות על שילוב עם שפות הודו-אירופיות, דרווידיות, שמיות וכו' ולכן אינן בעלות מאפיינים גנטיים ברורים. בנוסף מגוון השפות ששימשו ליצירת השפות היהודיות מונע מיון טיפולוגי (על בסיס דמיון צורני או דקדוקי). כן נמצא דמיון טיפולוגי בין שפות יהודיות לשפות מוסלמיות המבוסס על כך ששתיהן שואלות לקסמות מעברית וערבית בהתאמה.
השיקולים ההיסטוריים כוללים את ההתפתחות של קהילות יהודיות על רקע אירועים היסטוריים כמו הגירה, חוקי המדינה וכיוצא בזאת. השיקולים הסוציאלים כוללים סוגיות של מעמד, מגדר, גיל, נטייה מינית (דוגמא של המאמר), מקום לידה, מצב סוציאלי וכיוצא בזאת.
מושגים:
שפת רוב – השפה המדוברת על ידי הרוב באזור מסויים (ביחס לשפה יהודית המדוברת באותו אזור). הרוב הינו לא-יהודי (על מושג זה בנג'מין נכנס לסחרור משום שזה לא יפה להגדיר אנשים על ידי מה שהם לא – בתמצית באומרו לא יהודים (באופן מפתיע) כוונתו לכל מי שאינו יהודי מבלי לגרוע מהאפשרות שיש לו זהות משל עצמו). חשוב לציין שהגבולות בין הקהילות היהודיות והלא יהודיות לא היו חדים וברורים בעבר.
שפת מהגרים – שפה הנוצרת על ידי מהגרים שמגיעים למקום מסויים.
שפה יהודית – שפת מהגרים הנוצרת על ידי מהגרים יהודים המגיעים לאזור מסויים ומשלבת בין אלמנטים לשוניים של שפת הרוב במקום ושל ארמית ועברית. (למשל יידיש = גרמנית + עברית, לדינו = איטלקית + עברית וכו').
מאפייני השפה היהודית:
- שימוש באורתוגרפיה יהודית (קרי אותיות עבריות).
- תחרות בין קונבנציות לשוניות שונות (כמשקפות תהליכים פוליטיים בין הקהילה היהודית והלא יהודית באזור. למשל בתוצאה מתהליכי ייחוד עשויים לשנות את האיות של מילים מסויימות).
- שאילות מארמית ועברית (יכול להיות בהיקף של מספר לקסמות ועד שאילות דקדוקיות מאסיביות).
- היווצרות אופן דיבור מובחן של השפה היהודית (ביחס לשפת הרוב) שעשוי להפוך לבלתי מובן בעבור דוברי שפת הרוב (לא מובן = לא אינטליגבילי).
- הכתיבה בשפה היהודית נעשית בעבור הקהילה היהודית (הדוברת אותה) אפילו שהיא יכולה לכלול תרגום של יצירות משפת הרוב.
- השפה היהודית נתונה להשפעות דיאלקטליות מקהילות יהודיות שכנות וכך יכולים להופיע אלמנטים הזרים לשפת הרוב במקום בו היא מדוברת. (למשל אני גר בברלין ומגיעים 100 משפחות מהמבורג, כולנו דוברי יידיש וכעבור שנה נכנסות לקסמות (לדוגמא) שהן בשימוש של המהגרים מהמבורג. אותן לקסמות לא מוכרות כלל בשפת הרוב של הלא יהודים בברלין. כך היידיש הברלינאית מקבלת אלמנטים משפות יהודיות אחרות בלי שיהיה זכר להשפעה על שפות הרוב באותו המקום).
- השפות היהודיות משמרות צורות ארכאיות של שפת הרוב. (תופעה אופיינית לשפות מהגרים).
- הקהילה היהודית רואה בשפה היהודית שלה שפה נפרדת ונותנת לה שם ייחודי (למשל יידיש).
- רוח השפה מגיעה ממקורות יהודיים (ככה זה כתוב ללא פירוט).
- יש תרגום של ספרות קאנונית לשפה היהודית (כמו התנ"ך, פרקי אבות וכו').
לא כל השפות היהודיות מגלמות את כל האלמנטים ויש לראות אותן כנעות על רצף בין שפות המקיימות את רוב האלמנטים הבולטים (יידיש) לבין שפות המקיימות מעט אלמנטים שוליים (כמו יהודו-אנגלית של יהודים חילוניים באנגליה).
חשוב לדעת ששלושת השפות היהודיות החשובות ביותר (לפי הסדר) הן יהודו-ערבית, יידיש ולדינו.
עיסוק תפל במושג שפה יהודית:
האם השפה היהודית היא שפה או שמא היא דיאלקט? כאן חוזר הדיון על כך ששפה מוגדרת באופן פוליטי ולא בלשני, יש שפות יהודיות ששנות מאוד משפות הרוב ויש שלא, יש בלשנים בעלי גישות מאוד שונות לעניין.
מושגים אלטרנטיביים:
- גוון לשוני יהודי – במקום דיאלקט נקרא לזה גוון על משל 'צובע את השפה במאפיינים יהודיים וכן ניתן לדבר על קשת הלשונות היהודיות.
- דתולקט – על משקל דיאלקט רק מבוסס דת. מאופיין על ידי כך שקהילת הדוברים משוייכת לדת מסויימת (למשל יהדות). חשוב לזכור שלעיתים גם (רחמנא לצלן) מוסלמים ונוצרים דוברים שפות יהודיות.
- שפות המוגדרות באופן יהודי – הרעיון הוא לטעון שאין כאן שפה נפרדת אלה מערכת המשולבת בתוך שפת הרוב ובעלת מאפיינים ייחודיים שאנשי הקהילה היהודית בחרו להשתמש בהם מפעם לפעם (איך משתלב אם מצבים בהם השפה היהודית לא מובנת לדוברי שפת הרוב?). חיזוק לכך המאמר רואה באלמנטים לקסיקליים של שפות יהודיות המופיעים במקומות בהם יש קהילות יהודיות גדולות כמו למשל באנגלית של ניו-יורק.
- שפות יהודיות – המושג כפי שהוגדר בתחילת המאמר – שפת מהגרים יהודים המבוססת על שפת הרוב במקום בו הם התיישבו.
כיצד נוצרו השפות היהודיות?
בגדול תהליך ההיווצרות של לשונות אלו מבוסס על הגירה של יהודים ועל מיזוג בין הקהילה היהודית וקהילת הרוב (הלא יהודית).
סכימת הגירה: (שלבים בהתפתחות השפה היהודית).
הגירה/גלות >> מגיעים למקום חדש ורוצים להשתלב >> נוצר דתולקט המשלב את שפת הרוב) >> הדתולקט מתפתח ומתייחד על בסיס אלמנטים מעברית וארמית >> הדתולקט הופך לחלק מהזהות הייחודית והנבדלת של הקהילה היהודית.
מיזוג:
(מבוסס על גיורים המוניים של רבנים, של מדינת הכוזרים ושל עבדים – רעיון שנזנח בעבר אך יש לחדש את העניין בו לדברי המאמר)
- מבוסס על גלי גיור גדולים מתקופת האימפריה הרומית ועד ימי הביניים ברחבי העולם. קהילות דוברות של שפות הרוב למדו עברית ולקחו חלק בעיצוב השפות היהודיות והכנסת אלמנטים שונים משפות הרוב לתוכן.
- עבדים שרבנים גיירו כדי שיוכלו להתעסק עם אוכל בימי הביניים שוחררו כעבור זמן מה והפכו לחלק מהקהילה היהודית. עבדים אלו הביאו איתם אל הקהילה הלשונית אלמנטים מהשפות שדיברו (שפות הרוב – הלא יהודי). חשוב לדעת שיש הערכות שחלק מהקהילות היהודיות הכפילו את גודלן באופן זה.
