- 1. הלוגיקה ועקרונות השיח;
שיחה ולוגיקה- עקרון שיתוף הפעולה על פי פול גרייס:
אימפליקטורה- מונח המתאר משמעות הנרמזת מהדברים הנאמרים, אולם היא לא נאמרת במפורש מכיוון שהאימפליקטורה רק נרמזת, היא אינה תנאי לבחינת ערך האמת של המבע. האימפליקטורה של מבע מסוים יכולה להיות שקרית, אולם המבע עצמו יכול להיות אמיתי.
מצבים בהם נעשה שימוש באמפליקטורה: (כלל האיכות מופר(
- 1. אירוניה והומור – יכול להיות מופר יותר מכלל אחד
- 2. מטאפורה
- 3. מיוזיס
- 4. היפרבולה
עקרון שיתוף הפעולה- תיאורה שאותה פיתח הפילוסוף פול גרייס מנסה להסביר את הכללים האינטואטיביים שמנחים בני אדם בעת שהם מנהלים שיחה זה עם זה, ואת הקוהרנטיות של טקסט בשפה טבעית, כלומר באילו תנאים צריך לעמוד טקסט כדי שהדובר הילידי יקבל אותו כטקסט הבנוי היטב. גרייס הסתמך על טיפוסי שיחות והאפשרויות של איך שיחות יכולות להתנהג. הוא הגיע למסקנה שהיגיון ושיחה לא הולכים יחד.
על פי עקרון שיתוף הפעולה של גרייס כדי שבני אדם יבינו זה את זה, מתקיימת בכל אקט תקשורת/הנחה של שיתוף פעולה, הנחה שהדובר והנמען מנסים להגיע לאותה מטרה- העברת מידע. מתוך עקרון שיתוף הפעולה יוצאים 4 חוקים בסיסיים:
1. כמות- המוען מוסר את כל המידע שיש ברשותו ושהנמען זקוק לו, לא פחות ולא יותר
2. איכות- הנמען צריך למסור מידע אמין ולא מידע שיש ספק באמינותו, אפילו אם הנמען מאמין כי המידע שברשותו אמין ואינו בטוח בכך, אזי מידע זה נחשב לפסול
3. רלוונטיות- המידע שהמוען מוסר צריך להיות רלוונטי לנושא השיחה.
4. סגנון- על המוען להימנע מדו משמעות, ערפול וכו'. עליו להעביר את המידע באופן ברור ומסודר ככל האפשר.
למרות שבפועל יש הרבה מאוד חללים ופערים בין מה שאנו אומרים בפועל לבין מה שאנו מתכוונים. אם ממלאים את הכללים האלה, אין אי-הבנות.
כל הכללים שמנה גרייס ניתנים להפרה על-פי התאוריה, והם אכן מופרים לעתים קרובות. במצבים מסוימים הכללים סותרים אלה את אלה, והדובר נאלץ לתמרן את האופן שבו הוא מציג את המידע עד להשגת תוצאה אופטימאלית. יש הפרות שמתקבלות כהתנהגות אנטי-חברתית וגוררות תגובה עוינת מצד הנמען. לעומת זאת, יש הפרות צפויות ומקובלות, שמזוהות בקלות על ידי הנמען והן כשלעצמן מעבירות מידע או מעניקות גוון מיוחד לשיחה. הפרות מהסוג השני הן אימפליקטורות (השתמעויות) שאפשר לתרגמן ל"רמיזה שיחתית". ישנן 2 סוגי השתמעויות:–נובעות מדפוסי דיבור
1. שיחתיות – שנובעות מההקשר המיידי הספציפי.
2. רגילות– נובעות מדפוסי דיבור או תקשורת המקובלים באותה חברה.
