מבוא לספר בראשית – סיכום בתנ"ך

מבוא לספר בראשית – סיכום בתנ"ך

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת.

שם הספר

ספר בראשית הוא הספר הראשון בספרי המקרא. ספר בראשית נקרא כך על שם המילה הראשונה הפותחת את הספר העוסק בפתיחתו בבריאת האדם והעולם. הספר גם דן בנושאים הראשוניים של הקיום האנושי כמו מהותו של העולם, מקומו של האדם בו, יחסי נשים וגברים ועוד.

זמן חיבורו של ספר בראשית

חז"ל, המייצגים את הגישה המסורתית ייחסו את חיבורו של ספר בראשית למשה. לפי גישה זו, כתב משה את כל התורה, לא כולל הפסוקים הנוגעים למותו שלו (מפאת קשיים טכניים, כמובן)

על פי הגישה המחקרית המודרנית, התורה נוצרה בתהליך ארוך והיא מכילה קטעים שנלקחו ממקורות שונים ומזמנים שונים המשולבים זה בזה. אחת הדוגמאות לריבוי המקורות של ספר בראשית הוא השמות השונים בהם הוא נוקט בהתייחסו אל האל.

תוכן ספר בראשית

בספר בראשית ניתן למצוא עיסוק בשני נושאים עיקריים:

חלק א': בראשית פרקים א' – י"א : סיפורי מקורו של העולם: סיפורי בריאה שכוללים את ביאור יחסיו של האדם עם האל ומקומו בעולם.

בהקשר זה ניתן למצוא שתי תקופות שונות בתחילת האנושות.

פרקים א' – ו' 8: עשרת הדורות בין אדם לנח.

פרקים ו' 9 – י"א: עשרת הדורות בין נח לאברהם.
שני חלקים אלו מהווים את עלילות הראשית.

הסיפורים של ספר בראשית, בחלקו הראשון, הם אוניברסאליים ועוסקים בראשית העולם והמין האנושי:  סיפורי בריאת העולם, בריאת האדם, החטא בגן העדן, רצח קין, הזיווג עם בני האלוהים , תוחלת החיים שהתקצרה ל-120 שנה, סיפור נח והמבול, מגדל בבל, התפלגות האנושות לעמים וללשונות ובחירה בצאצאי שם – אבותיו של אברהם.

מקורותיו של העולם ושל האנושות מכינים את הבמה לסיפור קורותיהם של אבות העם היהודי. המגמה של ספר בראשית היא להראות כי אלוהים שבחר בישראל או לא אחר מאלוהים שיצר את העולם. כמו כן מציב ספר בראשית את התשתית ה"קיומית" של הסיפור המקנה משמעות לתכליתה של הבריאה ומקומו של האדם בתוכה.

חלק ב': בראשית פרקים י"ב – נ' תולדותיהם של אבות האומה = ראשית עם ישראל.

פרקים י"ב – ל"וסיפורי האבות: אברהם, יצחק ויעקב, פרקים ל"ז – נ': סיפורי יוסף
סדרות פרקים אלו בספר בראשית מהוות את סיפוריהם של אבות האומה (ראה: סיפורי האבות)

סיפורים אלו מגוללים את תולדות וסיבות הבחירה של אלוהים בעם ואת הברית שהוא כורת עם אברהם, יצחק ויעקב.

סיכומים בספר בראשית

בראשית פרקים א-ב  – סיפור הבריאה הראשון

בראשית פרק ב – סיפור הבריאה השני

אנומה אליש – סיפור הבריאה הבבלי

בראשית פרק ג'– סיפור גן העדן

בראשית פרק ד' – סיפור קין והבל

בראשית פרק ו' – סיפור נח והמבול

בראשית פרק י"א – סיפור מגדל בבל

סיפורי האבות:

בראשית פרק י"א (26-32) – משפחתו של אברהם

בראשית פרק י"ב (1-9) – אבהרם עולה לא"י

בראשית פרק י"ב (10-20) – סיפור אבהרם במצרים

בראשית פרק ט"ו – ברית בין הבתרים

בראשית פרק ט"ז – שרי והגר

בראשית פרק י"ח – הולדת יצחק וסדום ועמורה

בראשית פרק כ"ב (1-19)- עקדת יצחק

בראשית פרק כ"ה – לידת יעקב ועשו

בראשית פרק כ"ט – מפגש יעקב ורחל

בראשית פרק ל' (25-26)- יעקב רוצה לחזור לארץ כנען

בראשית פרק כ"ז – יעקב גונב את הברכה

מה היה לקרל מרקס נגד הזכות לקניין?

"הזכות לקניין היא הזכות ליהנות מנכסיו ולהתנהל עימם באופן שרירותי וללא כל התחשבות באנשים אחרים, באופן נפרד מהחברה, זוהי הזכות לאנוכיות"

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.