מה אם בכל אחת מאלפי מההחלטות הקטנות או הגדולות שאנו מקבלים בכל יום הייתה נוסחה שתאמר לנו מה ההחלטה הנכונה שתוביל אותנו לאושר? ג'רמי בנת'ם, פילוסוף ומשפטן אנגלי בן המאה ה-18, האמין שחייבת להיות נוסחה כזו, וההצעה שלו הפכה לאחת מהתיאוריות המוסריות הבולטות בפילוסופיה בשם "תועלתנות".
ג'רמי בנת'ם (1748-1832) היה דמות מיוחדת בנוף האינטלקטואלי של תקופתו. ילד פלא שהחל ללמוד לטינית בגיל שלוש, בנת'ם הפך לאחד ההוגים המשפיעים ביותר בתחומי המשפט, הפילוסופיה והרפורמה החברתית. הוא חי בתקופה של שינויים דרמטיים – המהפכה התעשייתית, המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית. אירועים אלה עיצבו את חשיבתו והובילו אותו לחפש דרכים רציונליות ומדעיות לארגון החברה ולקבלת החלטות מוסריות.
במרכז הגותו של בנת'ם עומד "עקרון התועלת". הוא טען שהמטרה העליונה של כל פעולה אנושית צריכה להיות "האושר הגדול ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים". זהו רעיון פשוט לכאורה, אך בעל השלכות מרחיקות לכת, שכן בנת'ם האמין שניתן לכמת ולמדוד אושר, ושעל בסיס מדידה זו אפשר לקבל החלטות מוסריות, אישיות ומדיניות. הוא ראה באושר (או בהנאה) ובסבל את שני הכוחות המניעים העיקריים של ההתנהגות האנושית, וטען שמטרתנו צריכה להיות למקסם את הראשון ולמזער את השני. הנוסחה לפיכך פשוטה: ההחלטה הנכונה בכל מצב היא זו שתביא מקסימום הנאה למקסימום אנשים ומינימום סבל למינימום אנשים.
תועלתנות והמתמטיקה של האושר
אך כיצד בדיוק מחשבים אושר? כאן התשובה קצת מסתבכת ובנת'ם הציע מערכת מורכבת של קריטריונים:
- עוצמה: כמה חזקה החוויה? למשל, הנאה מארוחה טעימה לעומת זכייה בפרס נובל.
- משך: כמה זמן היא נמשכת? האם מדובר בהנאה רגעית או באושר מתמשך?
- ודאות: מה הסיכוי שהתוצאה תתרחש? החלטה שבוודאות תביא לאושר מועט עדיפה על החלטה שיש סיכוי קטן שתביא לאושר רב.
- קרבה: כמה מהר התוצאה תתרחש? בנת'ם האמין שאושר מיידי בדרך כלל עדיף על אושר עתידי.
- פוריות: האם היא תוביל לחוויות חיוביות נוספות? למשל, לימוד מיומנות חדשה עשוי להוביל להזדמנויות רבות בעתיד.
- טוהר: האם היא לא תגרום לכאב בהמשך? חשוב לשקול את ההשלכות ארוכות הטווח של החלטותינו.
- היקף: כמה אנשים יושפעו מההחלטה? ככל שיותר אנשים ייהנו, כך ההחלטה טובה יותר.
בנת'ם האמין שבאמצעות שקלול כל הגורמים הללו, ניתן להגיע להחלטה המוסרית הנכונה ביותר בכל מצב נתון.
דוגמאות מעשיות לתועלתנות
כדי להמחיש את הרעיון, הבה נבחן כמה דוגמאות:
- מדיניות ציבורית: נניח שממשלה שוקלת להשקיע בשני פרויקטים – בית חולים חדש או פארק עירוני. לפי גישת התועלתנות, יש לבחון איזה פרויקט יביא לאושר רב יותר למספר רב יותר של אנשים. בית החולים עשוי להציל חיים ולהקל על סבל, בעוד הפארק יספק הנאה יומיומית לרבים. ההחלטה תתקבל על בסיס חישוב האושר הכולל.
- אתיקה רפואית: בסיטואציה של השתלת איברים, כאשר יש מחסור באיברים להשתלה, גישה תועלתנית תציע להקצות את האיברים למי שיש לו את הסיכוי הגבוה ביותר לשרוד ולחיות חיים ארוכים ומאושרים, גם אם זה אומר לעקוף את רשימת ההמתנה.
- מדיניות חינוך: בהחלטה על השקעה בחינוך, גישה תועלתנית תבחן איזו השקעה תביא לתוצאות הטובות ביותר עבור מספר התלמידים הגדול ביותר. למשל, השקעה בשיפור איכות ההוראה עשויה להיחשב עדיפה על בניית מבני בתי ספר מפוארים.
השפעה והביקורת
רעיונותיו של בנת'ם וגישת התועלתנות השפיעו רבות על תחומים כמו כלכלה, מדיניות ציבורית ומשפט. הם היוו בסיס לתנועות רפורמה חברתית ולגישות מודרניות בקבלת החלטות וניתוח מדיניות. למשל, ניתוח עלות-תועלת, כלי נפוץ בקבלת החלטות כלכליות, מבוסס במידה רבה על עקרונות התועלתנות.
עם זאת, הגישה התועלתנית עוררה גם ביקורת נוקבת:
- קושי במדידה: מבקרים טוענים שלא ניתן לכמת אושר באופן אובייקטיבי. כיצד, למשל, נשווה בין אושר של אדם אחד לאחר?
- התעלמות מזכויות: הגישה עלולה להצדיק פגיעה בזכויות של מיעוט לטובת הרוב. למשל, האם נקריב אדם אחד כדי להציל חמישה?
- רדוקציה של ערכים: האם כל הערכים האנושיים ניתנים לצמצום לכדי "אושר"? מה לגבי ערכים כמו צדק, חירות או כבוד?
- קוצר ראייה: הגישה עלולה להוביל להעדפת תוצאות מיידיות על פני תוצאות ארוכות טווח.
למרות הביקורת, הרעיון של בנת'ם ממשיך להשפיע על חשיבה אתית ומדינית גם כיום. גישות מודרניות לקבלת החלטות, כמו כלכלה התנהגותית ומדעי האושר, מושפעות במידה רבה מהתועלתנות.
