מה משמעות הציווי "לך לך" שמטיל אלוהים על אברהם בבראשית י"ב א' (ושוב בבראשית י"ב – העקדה)? חלק מפרשני המקרא הציעו כי הכוונה ב-"לך לך" היא למעשה "לך אליך" או "לך אל עצמך". מקריאה כזו עולה כי מסעו של אברהם אל הארץ הבלתי ידועה היה למעשה מסע אל עצמו.
בדיוק במקום הזה נכנסת הפרשנות היצירתית של ספר הזוהר. בניגוד למחשבה המסורתית לפיה אלוהים בחר באברהם בשל מעלותיו, בזוהר מתחיל סיפור אברהם דווקא בכך שלא עבד אל אלוהים כראוי. הבעיה עם אברהם הייתה, בפשטות, שהוא חכם מידי. הוא הבין מצוין איך העולם עובד והכיר את כל חוקי הטבע, אך הוא לא הצליח לדעת מה נמצא מעבר אליהם.
אלוהים ראה עד כמה משתוקק אברהם להבין מה נמצא מעבר לעולם הנראה ומה המשמעות הגדולה של כל זה. לכן, על מנת לעזור לו לחרוג מגבולות עצמו שלח אותו אלוהים למסע של גילוי עצמי. מכאן ואילך מסעו של אברהם הוא מסע של עלייה מדרגה רוחנית אחר למשנה. אברהם צריך לשבור את כל המסגרות של מה שהוא ידע, הבין וחשב, ולעבור מסע מלא מבחנים ואי-ודאות ולהיות מוכן להקריב את הכל על מנת להגיע לקירבת האלוהים שהוא מבקש.
מבוסס על: עקדת יצחק בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא / אלכסנדר אבן-חן
לדעת עוד:
הקריאה שרק הוא יכול היה לשמוע: מה הופך את אברהם למיוחד?
ג'ון סטיוארט מיל על סכנות הקונפורמיות ולמה חשוב להיות אינדיבידואל
מוסריות שברירית: מרתה נוסבאום על אי-ודאות בבחירות אתיות
