תרומתם של יהודים לרוח האנושית ידועה ומוכרת לאורח ההיסטוריה וגם במאה העשרים היו כמה וכמה יהודים ויהודיות בשורות הראשונות של הפילוסופיה וההגות. ברשימה שלפניכם בחרנו את השמות הגדולים מבין הפילוסופים היהודים של המאה שנים האחרונות לערך שלא רק היו יהודים אלא גם הציעו פילוסופיה יהודית העוסקת במשמעות היהדות:
הרמן כהן
הרמן כהן (1842-1918) הוא דמות מיוחדת ומורכבת. מצד אחד הוא בנה של התרבות והפילוסופיה הגרמנית, והוא מסווג כהוג ניאו-קאנטיאני (ממשיך דרכו של עמנואל קאנט), משמע שהתבונה והרציונליות משחקות אצלו תפקיד מאוד חשוב. מצד שני בערוב ימיו הוא החל להתקרב אל צדדיו היהודיים וכתב ספר ארוך מאוד בשם "דת התבונה ממקורות היהדות" שהוא אמנם סבוך מאוד אבל הכותרת שלו מציינת בפשטות את המטרה: להראות כי היהדות היא לא רק רציונלית אלא המקור לכל הרציונליות של ימינו.
מרטין בובר
מרטין בובר (1878- 1965) הוא גם דמות מרתקת המשלבת הוגה קיומי, אנרכיסט פוליטי וחובב חסידות מושבע. בובר השתייך לזרם של הפילוסופיה הדיאלוגית (הגורסת כי מהותו של האדם טמונה ביחסים שלו עם זולתו) ובין תרומותיו המשמעותיות ביותר נמצא את רעיון ההבחנה בין יחסי "אני-לז" בו אני תופס את זולתי כאובייקט לבין יחסי "אני-אתה" בהם האחר נתפס כסובייקט כמוני. בובר היה ציוני רוחני שהתנגד להקמת מדינה יהודית בטענה שהדבר יוביל לכך שיהודים יעסקו כל היום בפוליטיקה ולא ברוח וחוכמה כפי שהוא קיווה.
ראו: אני, אתה וזה: מרטין בובר ומשמעות הקיום
פרנץ רוזנצוויג
פרנץ רוזנצוויג (1886 – 1929) הוא עוד דמות מיוחדת במינה של יהודי גרמני מתבולל שלמעשה כבר התנצר אך חזר בו והחל לקיים אורח חיים יהודי הן מבחינת תחומי הלימוד והכתיבה שלו והן מבחינת אורח חייו. בספרו העצום "כוכב הגאולה" פורש רוזנצוויג משנה מורכבת ועשירה אודות מהותה של היהדות ודרכם של היהודים דרך בחינת היחסים בין אלוהים, העולם והאדם. בשנות השלושים הקים רוזנצוויג בפרנקפורט את "בית המדרש היהודי החופשי" שעסק בלימודי יהדות בעבור כל מי שחפץ בכך, יהודים ולא יהודים כאחד.
חנה ארנדט
חנה ארנדט (1906 – 1975) הייתה הוגה ביקורתית שעסקה רבות בתחומים פוליטיים ובניתוח תרבות. בין הנושאים רבים בהם שלחה את עטה עסקה ארנדט גם ביהודים, ציונות וישראל עם חיבורים מפורסמים כמו "אייכמן בירושלים" שהציע ניתוח פילוסופי ביקורתי של משפט אייכמן או החיבור "כתבים יהודיים" בה מנסה ארנדט להבין את מצם של היהודים במאה ה-20.
ראו גם: חנה ארנדט על הבריחה מכלא כדור הארץ
חנה ארדנט על האושר שבעבודה או על הבנאליות של הרוע.
עמנואל לוינס
עמנואל לוינס (1906 – 1995) הוא ללא ספק השם הגדול ביותר ברשימה שלנו בקנה מידה של הפילוסופיה הכללית ולא רק היהודית. השפעתו של לוינס על ההגות האירופאית (קונטיננטלית) במאה ה-20 היא עצומה ובעשורים האחרונים הוא מתחיל לצבור גם קהל חסידים רציני בישראל. לוינס פרסם בימיו אסופה מרשימה של כתבים העוסקים ביהדות בשם "חירות קשה" וכן שלח את ידו בניתוחים של קטעים מהגמרא (התפרסם בשם "תשע קריאות תלמודיות" ו"קריאות תלמודיות חדשות"). בין טענותיו המרכזיות בנוגע ליהדות היא שהבשורה שלה רואה בקשר עם האלוהים כעובר דרך הקמת חברה מתוקנת ומוסרית (כאן ניתן לראות כי בדומה לבובר גם לוינס נחשב לחלק מהפילוסופיה הדיאלוגית).
ראו: ההנאה היא פעימת האני: לוינס על איך ליהנות מהחיים
אברהם יהושע השל
אברהם יהושע השל (1907 – 1972) היה הוגה אמריקאי הקשור בתנועה הקונסרבטיבית. השל הקדיש את מרבית הגותו לנושאים יהודיים בניסיון לנסח יהדות שתוכל להתאים למצב ההיסטורי של יהודים במאה העשרים בכלל ובארצות-הברית בפרט. הוא עסק רבות במושג החסידות וניסה להראות כיצד נבואה היא מושג שיכול לקבל רלוונטיות בימינו. אחד מספריו המפורסמים הוא "השבת: משמעותה לאדם המודרני" בו הוא מציע את קביעתו המפורסמת ומעוררת ההשראה לפיה "השבת היא ארמון בזמן".
