סיכום בראשית פרק ט"ו – ברית בין הבתרים

תקציר בראשית ט"ו

הפרק עוסק בדיאלוג בין ה' לבין אברם, שבו מועלות לראשונה שתי שאלות קיומיות מצדו של אברם: שאלת ההמשכיות (העדר יורש) ושאלת הריבונות בארץ. בתגובה, אלוהים מבטיח לאברם כי ייוולד לו בן, ומחזק את דבריו בברית דרמטית – ברית בין הבתרים – הכוללת מעשה סמלי של הקרבת חיות ונבואה מטלטלת על עתידו של עם ישראל.

בראשית פרק ט"ו מחולק לשני חלקים:

התגלות ה' לאברם וחידוש הבטחת הזרע (בראשית ט"ו פסוקים 6-1)

יש כאן התגלות ה' אל אברם "במחזה" כלומר במראה נבואי. אחר הדברים האלה, אחר אירועי הפרק הקודם ה' מתגלה ישירות לאברם. הוא מעודד אותו במילים "אל תירא",לא מהמלכים נגדם נלחם (בסיפור הפרק הקדום שלא נלמד) ולא מהתגשמות הבטחת הזרע והארץ. השורש המנחה הוא יר"ש כי אברם חושש בשל עקרות שרי וערירותו שלא יהיה לו יורש, אבל ה' מבטיח לו שיהיו לו יורשים שיירשו את הארץ. אברם אומר לאל שבגלל שאין לו בנים, היורש שיירש אותו הוא עבדו דמשק אליעזר (כך היה נהוג במזרח הקדום, שכאשר לא היו לאדם יורשים, רכושו הועבר לאחר מותו לעבדו שאומץ על ידו כבן). ה' מוציאו החוצה להראות לו את כוכבי השמיים שלא ניתנים לספירה ולומר לו שזרעו לא יהיה אין ספור כמו הכוכבים. בבראשית ט"ו פסוק 6 כתוב : "…והאמין בה', ויחשבה לו צדקה", והפרשנים פירשו שני פירושים : אברם מחשיב את הבטחת ה' כצדקה, כחסד אלוהי כלפיו או שה' מחשיב את אמונת אברם בו לדבר שמזכה אותו, את אברם.

הברית בין הבתרים (בראשית ט"ו פסוקים 21-7)

ה' מבטיח לו את הארץ ואברם שואל: "…במה אדע כי אירשנה ?". שאלה שמעלה קושי אמוני בנוגע לאמונתו של אברם בהתגשמות ההבטחה האלוהית. הפתרון הוא לומר שאין כאן פקפוק כלל אלא שאברם רק שאל מתי ואיך זה יקרה? או במה אדע שאני וצאצאיי ראויים לרשת את הארץ?. מיד ה' כורת עם אברם ברית. מדוע הברית נקראת ברית בין הבתרים? אלוהים מבקש ממנו לקחת ולבתר (=לחתוך לשתיים) עגלה,עז ואיל בני שלוש ותר (= כמעין יונה) וגוזל (לא מבותרים). המשמעות הסמלית היא ששלושת בעלי החיים המבותרים מסמלים את שלושת הדורות של בני ישראל שיהיו משועבדים במצרים. הציפורים שלא בותרו מסמלות את הדור הרביעי שהוא דור הגאולה, הדור שייצא ממצרים לחופשי כדי לשוב ארצה. העיט שיורד באמצע הטקס על בעלי החיים המבותרים מסמל בתור עוף טורף את פרעה. מלך מצרים או את מצרים כולה שירצו להשמיד את ישראל אך בזכות הבטחות ה' לאברם, אב האומה, לא יצליחו ויגאלו על ידי האל ממצרים, משעבוד לחירות.

נושאים עיקריים

אמונה מול ודאות

הפרק עוסק באופן ישיר במתח שבין הבטחה אלוהית לאמונה האנושית. אברם מאמין, אך גם שואל. השאלות שלו אינן נובעות מחוסר אמונה, אלא מרצון להבין ולהבטיח את העתיד. המענה של ה' כולל גם מענה רוחני (הבטחות ונבואה) וגם מעשה סמלי (הברית).

ברית כיסוד לקשר

ברית בין הבתרים היא נקודת מפנה – לא עוד הבטחות בעל-פה, אלא כריתת ברית פיזית וטקסית. בכך מועבר היחס בין אברם לה' מרמה של חוויה אישית לרמה של חוזה היסטורי-לאומי.

סבל כשלב בגאולה

נבואת השעבוד והגאולה מבשרת את סיפור גלות מצרים. זהו אחד המופעים הראשונים במקרא של תפיסה היסטורית מורכבת: הגשמת ההבטחה תבוא רק לאחר תקופה ארוכה של סבל וניסיון. זהו יסוד מכונן בזהות הישראלית – השעבוד כתנאי לחירות.

משמעויות נוספות

פירוש נוסף של הברית בין הבתרים בבראשית ט"ו הוא שהחיות המבותרות מסמלות את אומות העולם עובדי האלילים שיבותרו. כלומר ייכחדו ואילו הציפורים שלא בותרו מסמלות את עם ישראל הנודד ממקום למקום אך ה' ישמור עליו,ולעולם לא ייכחד.העיט הוא סמל לשונאי עם ישראל שינסו לפגוע בו בכל דור ודור ללא הצלחה בזכות אברם אביו. המשמעות המשפטית של הבתרים היא שהיות וברית היא הסכם בין שני צדדים. שני חלקי הביתור מהווים חלק מהשלם או שמא שמי שיפר את הברית גורלו כגורל החיות המבותרות. בסיפור הזה כאן ה' מתחייב בפני אברם ללא שום דרישה ממנו ולכן תנור עשן ולפיד אש שהם תופעות טבע המייצגות את האל עוברים בין הבתרים (יש כאן יותר מרמז לעמוד הענן ועמוד האש שילוו את בני ישראל ביציאת מצרים להגן עליהם).

ברית בין הבתרים, כמו הברית שהייתה בין האל ובין יוצאי התיבה אחרי המבול, היא ברית חסד, ברית חד צדדית שבה רק צד אחד, האל מתחייב ללא שום דרישה מהצד השני. ה' מגלה לאברם שצאצאיו יהיו עבדים בארץ מצרים במשך 400 שנה ובדור הרביעי ישובו ארצה.

"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (בראשית ט"ו פסוק 16): הכוונה שהכנעניים עוד לא חטאו מספיק בכדי להענישם בגירוש מהארץ ורק בזמן יציאת מצרים הם ימלאו את מכסת חטאיהם וייענשו בגירוש מהארץ בכדי שישראל יירש אותה מידם. יש כאן רעיון אדיר לפיו הזכות לשהות ולחיות בארץ ישראל תלויה לגמרי בהתנהגות המוסרית של תושביה. הבעלות על הארץ מותנית בהתנהגות דתית ומוסרית נאותה. גבולות הארץ המשורטטים כאן "…מנהר מצרים עד נהר הגדול, נהר פרת" תואמים את גבולות האימפריה של דוד המלך ושלמה בנו כ 800 שנה אחרי ימי אברם.