צמיחת המדינות החדשות באפריקה – סיכום קורס

קולוניאליזם

כינון המשטר הקולוניאלי

-נקודת מוצא: מפגש ראשון פורטוגלי במאה ה-15 ולאחריו מדינות אירופיות נוספות, בעיקר קשרי מסחר (עבדים) עם דריסת רגל מוגבלת באזורי החופים, לאחר ביטול סחר העבדים (1807) עולה העניין בסחורות אחרות.

-אכיפת האיסור בסחר עבדים הוביל למעשה להעמקת דריסת הרגל (האנגלית בעיקר). עניין בסחורות הביא להעמקה לתוך היבשת ועימו גם מסיונריות (עלייה בערך האפריקאי? מחפץ למושא לגאולה נוצרית?)

מניעים לכיבוש הקולוניאלי

מניע כלכלי: צורך בחומרי גלם לתעשייה האירופית ופיתוח שווקים חדשים לתוצרת, ניצול כוח עבודה

מניע אסטרטגי: שליטה בנתיבי סחר סביב אפריקה (כף התקווה הטובה, תעלת סואץ)

מניע פוליטי: מאבקי יוקרה בעידן של לאומיות גואה באירופה.

כסות אידיאולוגית: זחיחות אירופית לאחר הזינוק של המהפכה התעשייתית, עליונות האדם הלבן על השחור והרצון להביאו בסוד העולם האירופי החדש.

ועידת ברלין – 1885 – הסדרת "חוקי המשחק" בהשתלטות על אפריקה.

כיבוש אפריקה

-בעיקר בסוף המאה ה-19, אם כי אזורי חוף הוחזקו כבר מאמצע המאה.

דרכי ההשתלטות

-הסכמים וחוזים: מנצל יריבויות פנימיות, איומים בכוח, אי בהירות בניסוח, שיקולי שררה של שליטים מקומיים.

-כיבוש צבאי: עליונות טכנולוגית, התנגדות צרה, מקומית ולא מאורגנת, ידע אירופי (גיאוגרפי ופוליטי) על האפריקאים.

מציאות חדשה

–          מריבונות עצמית עברו האפריקאים לשלטון זר.

–          גבולות מדיניים שפיצלו ואיחדו קבוצות אתניות

–          הרחבת וגיוון ייצוא חומרי הגלם (בעיקר חקלאות)

–          פיתוח מוקדים עירוניים כמוקדי מודרניזציה – פער גדל בין עיר וכפר

–          השלכות תרבותיות

אידיאולוגיה ומבנה המשטרים:

-מערכת של גביית מיסים למימון המושבות.

-תשתית תחבורה, תקשורת וחשמל לייעול הייצוא

-עידוד גידולי ייצוא ויצירת תנאים המחייבים מקומיים לשמש כוח עבודה זול.

-ביסוס מערכת משפט ומנהל

-הקמת מיסיונים ובתי-ספר

-רק לאחר מלה"ע 1 התגבשה מדיניות אמיתית של השלטון הקולוניאלי:

אנגליה (סודן, אוגנדה, קניה, סומלילנד הבריטית, מלאווי, זמביה (רודזיה הצפונית), זימבבווה (רודזיה הדרומית), בוצואנה, דרא"פ, ניגריה, חוף הזהב (גאנה), סיירה ליאון, גמביה, טנזניה)

-"מנדט כפול" – תועלת בריטית בצד קידום המקומיים.

-"שלטון עקיף" – שמירת מוסדות קיימים תוך שינויים הכרחיים, שלטון ביזורי (כל מושבה בנפרד)

-מושל לכל מושבה בצד מועצה מבצעת ומועצה מחוקקת עם ייצוג מגוון בעיקר לבן.

– "מינהל ילידי" – סמכויות מקומיות כמו גביית מיסים, חקיקה מוגבלת ושיפוט.

צרפת (צ'אד, הרפובליקה…(אובנגי שארי), קונגו, גבון, ניז'ר, מאלי (סודן הצרפתית), מאוריטניה, סנגל, גיניאה, בוריקנה פאסו, חוף השנהב, קמרון, מדגסקר, מרוקו, אלג'יר, תוניס)

-שליחות תרבותית והטעמה בתרבות הצרפתית (למשל: החדרת הצרפתית)

-"צרפת שמעבר לים" – הענקת אזרחות לחלק מהנתינים.

-ההטמעה התחלפה בסוף המאה ה-19 ב"התקשרות" – טיפוח התרבות המקומית

-משטר ריכוזי ישיר יחסית

-חוק הילידים (האפריקאים מוגדרים "נתיני" צרפת למעט 4 קהילות בסנגל)

-חלוקה מנהלית לשתי פדרציות עם מושל בכל מדינה ומושל לכל פדרציה הכפוף לפריס. באזורים אחרים (צפון אפריקה, סומליה והאיים) שלטון ישיר.

פורטוגל (מוזמביק, אנגולה, גיניאה ביסאו)

לפני סלזאר: -אפריקה= כוח עבודה

– מיעוט יחסי של התערבות ושליטה ממדינת האם, התמקדות באזורים בעלי אינטרס, חברות כלכליות מנהלות את העסק.

מעליית סלזאר (32'): לוסוטרופיקליזם – קהילה רב גזעית בזיקה לפורטוגל

-שלטון ריכוזי ישיר, מנגנוני שליטה כבדים.

-עידוד הגירה של פורטוגלים למושבות.

-"משטר הילידים" – הבחנה בין "ילידים" (הרוב) ל-"לא-ילידים" (לבנים ואפריקאים מתקדמים).

-הכרה מוגבלת במוסדות מקומיים.

-חובת העבודה.

בלגיה (קונגו, רואנדה-אורונדי)

בתקופת ליאופולד השני: חלוקת זיכיונות לחברות ודיכוי נוקשה.

-פטרנליזם – שלילת זכויות בתמורה לסיפור "צרכים" חומריים ותרבותיים.

-כביכול אימצו שלטון עקיף אך בפועל היה דיכוי נוקשה עם מעורבות ענפה.

-שלטון קולוניאלי עצמאי יחסית

-בין צרפת ופורטוגל לאנגליה ובלגיה: הטמעה תרבותית מול פיתוח עצמאי יחסית.

-אצל כולן: שילוב מוגבל מאוד וסלקטיבי של אפריקאים במנהל.

הלכה למעשה

-האידיאולוגיה מתמקדת בעיצוב הממשל, המעשה בהפקת רווחים.

-לפיכך האידיאולוגיה לא תמיד תואמת את המציאות וגם אין אחידות בין מושבות שונות.

-גביית מיסים כופה השתתפות בכלכלת שוק.

-עיקר המגע שלטון-אוכלוסיה על רקע כלכלי.

אנגליה:

-גביית מיסים למימון פעילות המושבות

-חיזוק מנהיגים מקומיים כזרוע השלטון.

-שימוש במיסיון כאמצעי חינוך ותרבות. (פרדוקס בשיטה הבריטית: החינוך יצרה שכבה משכילה שקבלה על ההנהגה המסורתית)

-ניצול אוצרות טבע בנוסף לחקלאות (פיתוח תשתית ענף)

-יישוב מתיישבים במזרח אך לא במערב.

חוף הזהב:

-שלוש קבוצות מרכזיות: דוברי גה (סגמנטריות), קבוצות צפוניות (מעורב), בני אקאן (אשנטי,פנטי – פירמידה)

-בקבוצות הסגמנטריות מינו כוהן דת למנהיג (לא מוצלח)

-ניצלו את מבנה הפנטי לשלטון עקיף, אך התנגדות האשנטי אילצה אותם לפרק את מוסד המלוכה ולחזק מנהיגי אזורים ולשבור את הקונפדרציה (למעשה שלטון ישיר), מאוחר יותר החזירו את המלך.

ניגריה:

-האוסה פולאני (מוסלמים בממלכות ריכוזיות, צפון), איבו (סגמנטרית, דרום-מזרח), יורובה (מבנה פירמידה, דרום-מערב).

-האוסה פולאני: התנגדו לריכוזיות האמירים ולכן הדיחו אמירים שהתנגדו לשינוי וביצעו רפורמות.

-איבו: מינוי שליטים מקומיים מתווכחים

-יורובה: ניצול המבנה הקיים תוך חיזוק המלוכה על חשבון מנגנונים מייעצים.

-השלטון העקיף לא תמיד יושם אלא לפי הצרכים הספציפיים, למעשה לא הייתה אוטונומיה לאפריקאים: מי שלא ציית הוחלף. תתנהג יפה- שלטון עקיף, לא יפה –שלטון ישיר.

-רמה יחסית גבוה של מעורבות אפריקאים בשלטון.

-בעיה בשימוש במבנה פירמידה: מלך זקוק ללגיטימציה ולכן צריך לשמר את המוסדות המסורתיים, הפיכתו לאוטוקרט גוררת התנגדות.

-עוד בעיה: שכבה עולה של משכילים שדורשת ייצוג בשלטון (לעומת הנהגה מסורתית).

-בגדול השיטה הצליחה באזורים ריכוזיים (הבעיה שלא הבדילו בין ריכוזי לפירמידיאלי) ופחות בסגמנטרים. ציות גם מרכיב.

צרפת:

-הפרדה בין אזרחים לנתינים (נתונים ל"חוק הילידים" המעניק סמכות רחבה למשטר)

-החלת רעיון ההטמעה באזור מוגבל בסנגל, בשאר המקומות "התקשרות".

-הטלת מיסים (כופה מעבר לכלכלת שוק)

-עבודות כפייה בצורת גיוס לפרויקטים ציבוריים.

-טיפוח מעמד משכיל "מצורפת" כמתווך בין השלטון לאוכלוסיה. פיתוח יחסי של חינוך צרפתי.

-החדרת הצרפתית כשפת מינהל ולאוכלוסיה.

חוף השנהב:

-ניסו לגייס תמיכה של שליטים מסורתיים, משלא הצליחו החליפו אותם בפקידים נאמנים.

-חברות סגמנטריות בדרום והמערב (נוח לשלטון ישיר)

-בני אקאן במזרח (פירמידיאלי). עניין כלכלי הוביל לשלטון ישיר

-מאלינקה בצפון (ריכוזי). חוסר עניין כלכלי מנע פגיעה מאסיבית במבנה הקיים.

-לבסוף נוצרו שתי מערכות מקבילות: שלטון זר ומסורתית.

אזורים אחרים באפריקה:

-גיוון ביישום לפי שיקולים פרגמטיים.

פורטוגל

-שליטה ישירה ריכוזית ומדכאת.

-ניצול כוח אדם: עבודות כפייה.

-עידוד הגירה לבנה.

-יכולת כלכלית מועטה של פורטוגל העצימה את הניצול ואת עבודות הכפייה (כולל מכירת כ"א לשכנות).

– דגלו בתרבות דרך חינוך (כמו צרפת), חינוך ליצירת שכבות מוכשרות (כמו הבלגים), והשתמשו במיסיון (כמו האנגלים), אך נאלצו לאפשר גם למיסיונים אירופים אחרים לפעול.

בלגיה:

-שלושה שלבים: שלטון ליאופולד, ביסוס שלטון בלגי (המשך של התקופה הראשונה), רפורמות בשנות החמישים.

-שלטון ליאופולד היה אכזרי ולכן הועבר לממשלת בלגיה שלא ממש עשתה שינוי.

-חברות כלכליות ניהלו את ההצגה ושלטון ישיר חזק שימר את האינטרסים שלהן.

-ניסיון מסוים לשלטון עקיף שרק יצר בלאגן.

-הבדלה לפי אינטרס כלכלי (קטנגה מופרדת ומנוהלת עצמאית)

-בשנות החמישים רפורמה

-לא התפתחה אליטה משכילה, אך אחוז יודעי הקרוא וכתוב היה גבוה (פעילות המיסיון) בלשונות מקומיות (לא כפו צרפתית)

-מדיניות הפרד ומשול יצרה פערי פיתוח וקיטוב אתני.

המצב הקולוניאלי:

כלכלה:

-הרחבת התשתית תרמה להרחבת הייצור.

-מיסוי יוצר כלכלת שוק.

-העדר פיתוח תעשייה (וידע והון), מונוקולטורה, תלות.

-יצירת פערי מודרניזציה בין אזורים, היווצרות מעמדות.

חברה:

-שינויים דמוגרפיים (בעיקר גידול אוכלוסין ניכר בשל פיתוח)

-חינוך: בריטים (נגישות רבה יחסית לחינוך) ובלגים בעיקר הכשרה מקצועית בשפה מקומית, צרפתים החדרת תרבות והכשרת פקידים בצרפתית פורטוגל חרטיונרים.

-פערים חברתיים בעקבות החינוך ויצירת אליטות פקידותיות.

-דת: פעילות ענפה של מיסיונים, הנצרות מחזקת את מעמד השלטון הזר. לא נלחמו באסלאם. הנצרות מעמידה את הפרט במרכז לעומת הקולקטיב בדתות אפריקאיות.

-כניסה של תפיסה אינדיבידואליסטית.

-אמות מידה אירופאיות.

דה-קולוניזציה

-אנגליה ראשונה ב-45', צרפת ובלגיה בשנות החמישים ופורטוגל רק ב-74'.

-המושבות היו נטל, המאבק המקומי החריף, לחץ בינלאומי אחרי מלה"ע 2, וההבנה כי ניתן לשמר את האינטרס האירופי באפריקה בדרך עקיפה דרך תשתיות כלכליות וחברתיות שהקים הקולוניאליזם.

-אופי וקצב התהליך הושפע מגורמים מקומיים: מידת האינטרס, נוכחות לבנה, היקף המגע בין שליט ונשלט.

-עליית השמאל באירופה, לחץ דעת קהל נגד הקולוניאליזם.

-מציאות שלאחר מלה"ע 2: הקמת האו"ם (הגדרה עצמית וכל החרטה), התנגדות המעצמות החדשות (ארה"ב וברה"מ) לקולוניאליזם, סיום הקולוניאליזם באסיה והמזה"ת.

-מאבק אנטי-קולוניאלי: לרוב מתחיל במישורים חברתיים, דתיים וכלכליים (התארגנות) ולאחר מכן לובש גוון פוליטי מדיני.

התעוררות אנטי-קולוניאלית

ארגונים וולונטריים: ארגונים אתניים, דתיים, כלכליים, מקצועיים ותרבותיים שהתארגנו בעיקר בעיר.

היווה גורם אינטגרטיבי על-אתני והניחו תשתית לתנועה פוליטית.

-ארגונים דתיים: על רקע פרישה ממוסדות המיסיון על רקע אפלייה ורצון להתאים את הנצרות למסורת האפריקאית. במקרים מסוימים (צ'ילמבווה במלאווי, קימבנגו בקונגו) הייתה לכנסיות האפריקאיות גם אג'נדה אנטי-קולוניאלית.

-ארגונים תרבותיים-אתניים: ארגונים עירוניים על בסיס מוצא משותף. חלקם הפך ברבות הימים למפלגות.

-ארגונים כלכליים: התאגדות על רקע כלכלי, אגודות מקצועיות, בנקים אפריקאיים. הוקמו כתגובה לניצול הכלכלי.

-ארגוני משכילים: שכבות שזכו לחינוך, היוו חממה להתגבשות רעיונות אנטי-קולוניאליים, ראו עצמם כמייצגים מול השלטון.

ארגונים פוליטיים ומפלגות:

-פעילות יחסית ענפה במושבות אנגליה (תאם את הגישה של ייצוג פוליטי אפריקאי), מוגבלת בצרפת, מדוכאת בפורטוגל ולא קיימת בבלגיה.

-עיקר הפעילות בשלבים הראשונים הגברת השיתוף של אפריקאים בשלטון (בעיקר לטובת חברי המפלגה שהיו מהאליטה המשכילה). בהתחלה בסיס התמיכה היה צר והפעילות מוגבלת, אך הן היוו בסיס לתנועות המשך.

ארגוני נוער פוליטיים:

-התחיל כארגוני סטודנטים מערב-אפריקאים הלומדים בניכר וייובא גם לאפריקה. אג'נדה בעיקר של שיפור יותר רחב היקף ביחסי שלטון-נשלטים (ביטול אפליה, ייצוג שווה, הרחבת חינוך ואפשרויות קידום) וניצנים של קריאות לעצמאות. ארגוני הנוער היוו גם גורם מלכד בין תנועות שונות

התקוממויות ספונטניות:

-מקרים רבים עד מלה"ע 2 של התקוממות ספונטנית, לעיתים אלימה, כתגובה על דיכוי קולוניאליסטי, לרוב בהיקף מקומי שלא התפשט (למשל: מרד המג'י מג'י), המנהיגים היו לרוב מסורתיים ולא משכילים.

סיכום:

-למחאה היה לרוב אופי מקומי אד-הוק.

-עיקר התביעות היו בתחילה שיפור המצב הקולוניאלי ולא ביטולו.

מלה"ע 2:

-המלחמה היוותה נקודת מעבר מהתעוררות להתנגדות.

-הלחץ הקולוניאליסטי גבר בזמן המלחמה: צורך בהגברת הייצור לצד משבר כלכלי.

-גיוס של אפריקאים גם פגע באוכלוסיה, אך גם חשף את האפריקאים לעולם הגדול, חשף את הניגוד בין הגזענות הקולוניאלית והמטרה של בעלות הברית במלחמה (שיוויון, חופש וכו').

-שיפור תנאי התחבורה בכדי לייעל את הייצור סייעו גם להפצת רעיונות פוליטיים.

-תהליכים גלובליים: הקמת האו"ם והגדרת יעדים לסיום הקולוניאליזם, החלשת מדינות האם, עליית מעצמות חדשות, סיום הקול' באסיה והמזה"ת, עליית השמאל באירופה.

דה-קולוניזציה במושבות בריטניה במערב אפריקה

-הלחצים מבית ומחוץ הניעו את הבריטים לההתחיל בתהליך מדורג של שיפור מצבם הפוליטי של האפריקאים, בעיקר לטובת האליטות ולא בהכרח לקראת עצמאות, ואם כבר עצמאות, אז עדיין מחוברים בתבור לבריטניה.

-שיפור באפשרות הפעילות הפוליטית סייע לעלייתן והתפתחותן של מפלגות משמעותיות יותר.

נושאים נוספים:

משא האדם הלבן

הקשר בין תהליכי מודרניזציה וקונפליקטים אתניים באפריקה

אתיופיה- מדינה אפריקאית טיפוסית או יישות ייחודית?

אתיופיה כמדינה עצמאית

הגזענות האירופית כלפי אפריקה

הרקע לדה-קולוניזציה באפריקה

עצמאות מדינות אפריקה – בחסד או בזכות?

השפעת ההתיישבות הלבנה על השלטון הקולוניאלי ותהליכי דה-קולוניזציה באפריקה

דה קולוניזציה והעצמאות האפריקאית

הקולוניאליזם הבריטי, צרפתי ופורטוגזי

השפעת מלחמת העולם השנייה על אפריקה

נקרומה על אחדות אפריקאית

ניאו-קולוניאליזם כלכלי באפריקה

תפקיד המאבקים בעצמאות האפריקאית

תסמונת קטנגה

קולוניאליזם עם התיישבות לבנה ובלעדיה

תנועת ה"כושיות"

התלות של מדינות אפריקה במערב

בעבור עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה פנו אל המאגר שלנו בקישור

שפרה ופועה מורדות בפרעה וגם בעמרם

מי היו שפרה ופועה כוכבות שמות פרק א'? מה משמעויות השמות שלהן וכיצד הן קראו תיגר (פמיניסטי) גם על המלך פרעה וגם על הבעל/אבא עמרם.

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את

עוד דברים מעניינים: