התיישבות לבנה הכניסה למשוואת השלטון הקולוניאלי גורם רב-עוצמה נוסף, לרוב בעל אינטרסים מנוגדים לתושבים האפריקאים, שעל השלטון הקולוניאלי להתחשב בו. מרבית המהגרים הלבנים לאפריקה עשו זאת במטרה להיטיב את חיים, כלומר משיקולים כלכליים, מה שעיצב את דרישותיהם ואת מערכת שיקוליו של השלטון הקולוניאלי. לדוגמא ביסוס חקלאות לבנה בקניה הצריך הפקעת שטחים באזורי הרמות (שכך הפכו לרמות ה"לבנות") על חשבון אפריקאים ובכך לעשות למתיישבים שירות כפול: הן הענקת שטחים והן יצירת כוח עבודה זול בדמות אפריקאים עקורים. גם בדרום אפריקה היו תהליכי ההפרדה הגזעית והמגבלות על יכולותיהם הכלכליות של האפריקאים מבוססים לא רק על סיבות גזעניות אלא במידה לא מבוטלת בשל שיקולים כלכליים: בין הלבנים והשחורים נוצרה תחרות כלכלית והשלטון הלבן דאג להתאים את התנאים לטובת הלבנים.
גם בתהליכי דה-קולוניזציה הייתה לנוכחות הלבנה השפעה מכרעת בכך שהיוו כוח פוליטי משמעותי שסתר את דרישות האפריקאים לרפורמה ולעצמאות דרך הפעלת לחץ על השלטון הקולוניאלי. בקניה ניתן לראות כיצד נוכחות המתיישבים הלבנים עיכבה תהליכי דה-קולוניזציה לעומת מושבות בריטיות במערב-אפריקה (ללא התיישבות), מה שהוביל גם להתנגשויות אלימות יותר בקניה (מרד המאו-מאו) מאשר בגאנה או ניגריה למשל. כל הטבה במצב האפריקאים פירושה היה פגיעה בלבנים, ויציאה לעצמאות הייתה החמורה ביותר, ולפיכך נלחמו הלבנים בכל רפורמה או תביעות לאומיות תוך שהם מנצלים כוח פוליטי העולה לאין שיעור על חלקם באוכלוסיה.
עצם הנוכחות הלבנה ה"אזרחית" יצרה מצב של אפליה בשלטון המבוסס על גזענות. אלמלא היו לבנים במדינה לא היה ניתן להפלות לרעה את השחורים. אך עצם העמדת שתי אוכלוסיות בעלות אינטרסים מנוגדים זו מול זו תחת שלטון גזעני הובילה לאפליה פוליטית, כלכלית, חברתית וגיאוגרפית המתבטאת למשל בהפקעת קרקעות, הגבלת נגישות למשאבים וחופש תנועה.
ההתיישבות הלבנה השפיעה גם על אופי השלטון. שלטון עקיף לפי המודל הבריטי לא היה אפשרי בקניה בין היתר בשל הנוכחות הלבנה. הרי לא ניתן היה לצפות שהמהגרים האירופים יחיו תחת מוסדות אפריקאיים מסורתיים וכך היה הכרח בשלטון ישיר יותר. ניתן להשוות את קנייה לשכנתה אוגנדה שללא נוכחות מהגרים זכתה לשימור מוסדותיה של ממלכת בגנדה בצורת שלטון עקיף קלאסית. גם כאשר נשמרו המוסדות המקוריים כמו בארצות המגרב, החוקים המקומיים לא חלו על מתיישבים צרפתיים.
