כפי שגילו במהרה במדינות אפריקה, שחרור פוליטי לא גרר בהכרח שחרור כלכלי, והמשך השיעבוד הכלכלי למדינות האם ולמערב גרר גם בעקבותיו גם פגיעה ניכרת בעצמאות הפוליטית, החברתית והצבאית.
תפיסת הקולוניאליזם את אפריקה כספקית חומרי גלם וכשוק לייצוא קיבעה במידה רבה את מדינות אפריקה בעמדה זו גם בעידן העצמאות. העדר תעשייה, תשתית מוגבלת, העדר ידע והון ומצב של מונוקולטורה בייצוא קיבעו את אפריקה במצב של נחיתות כלכלית ותלות במערב. לדוגמא: אין עצמאות כלכלית אם כל המוצרים במדינה מקורם בייבוא, אין עצמאות אם המדינות אינן מסוגלות לפתח תעשייה בכוחות עצמן ותלויות בידע והון זר, אין עצמאות כלכלית אם כלכלתה של מדינה תלויה בתנודות המחירים העולמיות של מוצר בודד המהווה את עיקר התשתית של כלכלתה.
הנחיתות הכלכלית האפריקאית מתורגמת גם להעדר עצמאות בתחומים אחרים. מדינות ובנקים בינ"ל מתנים הלוואות פיתוח ברפורמות כלכליות וחברתיות ובכך מתערבים באופן בוטה בניהול הפנימי של מדינות אפריקה. הן אף לא פעם יכולות לקבוע את זהות המשטר דרך ברז הסיוע. התלות האפריקאית במדינות המערביות מאפשרת להן גם להשפיע על מדיניות החוץ.
הסכסוכים הפנימיים באפריקה הולידו בקרב מנהיגיה רעב לנשק ויכולות צבאיות שאף הוא נוצל בידי המערב שהעניק סיוע צבאי על סמך שיקוליו שלו. דוגמא אחת היא סיוע צבאי ישראלי לאתיופיה המוחרמת של מנגיסטו במטרה לחזקה כגורם אנטי-מוסלמי באזור.
למראית עין מדינות אפריקה הן עצמאיות, אך יש מידה רבה של צדק בטענות לניאו-קולוניאליזם שמתבסס על הנחיתות הכלכלית של מדינות אפריקה המונצחת בתנאי שוק שנקבעים בידי המדינות החזקות במערב.
