עם צאתן של המדינות האפריקאיות לעצמאות נישאה התקווה כי תהליכי מודרניזציה יביאו לצמצום והעלמת הפערים והפיצול האתני.המודרניזציה, כך נטען, תוביל לניעות חברתית גדולה יותר, עיור שיביא יחדיו בני קבוצות שונות, ותהווה כור היתוך לפלגים האתניים בכך שתיצור מארג של "נאמנויות מצטלבות", כלומר שמעבר לשייכות השבטים ישתייך האדם גם למעמד חברתי ומקצועי שנאמנותו אליהם תטשטש את הזיקה האתנית. אך בפועל התגלה כי אין בתהליכי המודרניזציה משום "תרופת פלא" לקיטוב האתני, וכי במקרים רבים היא אף עשויה להוביל להחרפתו. סיבה אחת לכך היא פערי המודרניזציה שנוצרו בתקופת השלטון הקולוניאליסטי שהעניקו יתרון לקבוצות מסוימות ולתחושות קיפוח אצל אחרות (תחרות סובייקטיבית). פערי פיתוח יכולים להביא למחלוקות סביב מדיניות הקצאת משאבים כאשר יקשה להימנע מאחת מבין שתי התוצאות: או שהחלשים יחושו מקופחים לעומת החזקים, או שהחזקים יחושו שהם נושאים את החלשים על גבם.
גם במצב של דרגות פיתוח שוות או צמצום פערים לא בוטל המרכיב האתני משום שנוצרה תחרות על משאבים (תעסוקה, השכלה, דיור) בין הקבוצות השונות והן נסובו סביב קווי מתאר אתניים (תחרות אובייקטיבית).
במצב של הפרדה אתנית מסורתית גם הצגתו של משטר דמוקרטי רב-מפלגתי לא תרמה לצמצום הפערים משום שבמרבית המקרים הסתדר מערך הכוחות הפוליטי על בסיס קווים אתניים (דרום מול צפון בניגריה, אמהרה ואורומו מול טיגרינים באתיופיה ולואו, קיקויו וקלנג'ין בקניה כיום). פוליטיקה אתנית נקבעת על ידי הדמוגרפיה ויש בה מעט, אם בכלל, יסודות אינטגרטיביים.
אך הגברת החיכוכים האתניים לא נסובו רק על סמך שיקולים חומריים. יכולתה האינטגרטיבית של המודרניזציה גם הביאה למצב של איום על הזהות האתנית ולתגובות ריאקציונריות שרק חידדו את ההפרדה בין הקבוצות השונות. הזרות של העיר והחיים המודרניים רק גרמה לבני שבטים לחפש סולידריות בקרב בני-עמם, וכך אף בתוך העיר נוצרה הפרדה על בסיס אתני.
כדוגמה ניתן להביא את ניגריה שם הובילו פערי הפיתוח הקולוניאליסטים בין צפון (האוסה-פולאני) ולדרום (יורובה ואיבו) לפיצול אתני ופוליטי שהוליך לבסוף לניסיון הפרישה של ביאפרה. כאן ניתן למצוא דוגמאות הן לתחרות סובייקטיבית בין הצפון לדרום כאשר הצפון המפותח פחות חש מקופח ומאוים בידי הדרום המתקדם יותר והגירה של בני איבו שבאו על חשבון המקומיים (מה שקיבל ביטוי פוליטי עוד בטרם הסתיים הקולוניאליזם כאשר ההאוסה-פולאני תמכו במדינה פדרטיבית ולא ריכוזית בכדי לגונן על עצמם), והן ניתן לראות תחרות אובייקטיבית בין היורובה והאיבו על משאבים מודרניים, משרות, חינוך ועמדות כוח.
