בעוד ששירו של רודיארד קיפלינג , משא האדם הלבן, מבקש להציג את האידיאולוגיה, או יש יאמרו האצטלה האידיאולוגית, של הקולוניאליזם, מבקש מאמר המערכת של "האמריקני השחור" לפרוק את המפעל הקולוניאליסטי מהתואנות הפילנתרופיות שלו ולחשוף מציאות של ניצול כמניע המרכזי לקולוניאליזם.
הנחת המוצא של קיפלינג זהה לזו של הקולוניאליזם והיא שהאדם הלבן הוא עליון ומפותח יותר מהאפריקאי הנחות והנבער, גישה זו ניכרת היטב בתיאורי האפריקאים כ-"המון פראי… חציו ילד חציו שטן" וביתר שאת במסקנת השיר "ראו איך עצלות וסכלות הבורים\שמות תקוותיכם לאל", כלומר על אף רצונם הטוב של האירופאים האפריקאים הם כנראה נחותים ללא תקנה. השורה הקודמת מגלמת היטב שתיים מההתייחסויות המתנשאות המרכזיות של האירופאים כלפי האפריקאים: "חציו ילד" – כלומר בלתי מפותח, פרימיטיבי, במילים אחרות, אם התפתחותה של חברה משולה לחייו של אדם, הרי שהאפריקאים הם עדיין ילדים. "חציו שטן" – סביר להניח כי מחצית שורה זו מתייחסת למישור הדתי ולפאגניזם האפריקאי. בהתאם, זהו "משא האדם הלבן", לקדם את האפריקאים הן מבחינת התפתחות והן מבחינה רוחנית כאשר תרבות המערב הנעלה אצורה בנצרות. כך מציג קיפלינג את הקולוניאליזם כמפעל פילנתרופי מיסודו ("לשרת את צורכי הנתינים") שתכליתו לסייע ליבשת אפריקה ותושביה לצאת ממצבם הנחות ולהתקדם במישור החומרי – "השביעו את פי הרעב", והרוחני, שאף שאינו מצוין במפורש בטקסט ניתן להסיקו מנימת הטקסט ומתוך הנרטיב האידיאולוגי הידוע שבמסגרתו נכתב השיר. כל זה במחיר כבד מצד האדם הלבן שמשקיע מאמצים רבים ("טובי הבנים") לטובת האדם השחור, התועלת והגמול לאדם הלבן בעבור מאמציו אינה מוזכרת כלל, ולא בכדי.
מאידך, התועלת שמפיק האדם הלבן מהמפעל הקולוניאליסטי עומדת בולטת ברקע הטענות של מאמר העיתון כנגד קיפלינג. עיקר מטרתו של הטקסט היא לטעון כי אכן מדובר במשא, אך אין זה האדם הלבן שנושא בו אלא השחור. מהלכה של הביקורת היא לקבל את הטענה כי באותו דבר הקרוי קולוניאליזם יש אכן מישהו הנושא בעול קיומו של המפעל ומשלם מחיר בעבורו, השלב השני הוא לטעון כי הנושא בעול זה הוא האדם השחור ולא הלבן ולכך שני נימוקים פרגמטיים שבאים לסתור את הטיעונים האידיאולוגיים של קיפלינג: (א) "האדם הלבן מעולם לא הטריד עצמו עם עול שלא הוא בחר, לרוב מתוך תאוות בצע", קביעה זו מצביעה על כך שהאירופאים הם בעלי היוזמה בקולוניאליזם, היא שואלת מדוע זה כך ומספקת תשובה בקישור אוטומטי בין יוזמה למטרה – "תאוות בצע", האדם הלבן יוצא נשכר מהמאמץ הפסבדו-פילנתרופי שלו וזו המוטיבציה האמיתית שלו. (ב) "…לוע התותח הוא שהטיל משאות על העמים החלשים…", אם מטרתו של האדם הלבן היא כה צדקת ונדיבה, מדוע היא מתבצעת בכוח הזרוע?. המסקנה של שני טיעונים אלו היא שלאידיאליזם אין כל חלק בקולוניאליזם והוא מספק כיסוי בלבד למפעל שתכליתו לשרת את מדינות אירופה על חשבון האפריקאים, הם הנושאים האמיתיים בעול. הצביעות שכנגדה יוצא המאמר היא הכיסוי האידיאולוגי למהלך שהוא ביסודו אינטרסנטי.
בכדי ליישב את השוני בטענות עם הזהות בתאריך של שני הטקסטים ניתן לטעון כי הם מתייחסים לשתי פניה של מציאות דואלית. הקולוניאליזם הוא דואלי בכך שיש לו שני מניעים, האחד פרגמטי ומוצנע והוא, בגדול, שימוש במשאבים הטבעיים והאנושיים של אפריקה, ביסוס שווקי יעד לתוצרת התעשייה האירופאית וייתכן שאף ביטוי של משחקי הכוח הלאומיים באירופה שהועתקו לאדמה אחרת. המניע השני הוא האידיאולוגי – כעין "סיוע אבולוציוני" לאדם השחור המפגר, ומניע זה מוצג כסיבה הרשמית לקולוניאליזם אך משקלו האמיתי במערכת השיקולים האירופאית מוטל בספק, ולפי המאמר בעיתון "האמריקני השחור" ככל אינו קיים. כך מייצג שירו של קיפלינג את הפנים, או המסכה, האידיאולוגית של הקולוניאליזם בעוד שהמאמר בעיתון מבקש להצביע על המציאות, על המניעים האמיתיים והשלכותיהם ולקורא לילד בשמו.
דרך נוספת לבחון את השוני בין הטקסטים היא להפנות את תשומת הלב לכותביהם ולקהל היעד שלהם. קיפלינג היה אנגלי שנולד וגדל בקרב חלקה השלט של חברה קולוניאליסטית (הודו), הוא זכה לחינוך דתי ולאחר מכן צבאי[1] –שניים מהמרכיבים החשובים בתחושת העליונות האירופאית וכך היה שרוי עד כולו וקולמוסו בכלל זה בנרטיב האירופי. נמעני שירו של קיפלינג הם האירופאים, לשון הציווי ב"שאו" מתייחסת למושא "משא האדם הלבן", "טובי הבנים" ללא שיוך משמעו למעשה "טובי הבנים שלנו", ובעוד פניית השיר מנוסחת בגוף שני ("שאו", "תקוותיכם") "הבורים" בסופו מובאת בצורת גוף שלישי נפקד ולא מותירה ספק באשר לנמעני הדברים. מנגד, משמו של העיתון ניתן להניח כי הוא יועד לקהל התואם שם זה ובודאי נכתב רובו ככולו גם בידי אמריקנים שחורים. הנרטיב של הטקסט נחשף במשפט "הבליו האחרונים… מעייפים אותנו מאוד", "אנחנו" כלומר הכותבים והקוראים גם יחד, אפרו-אמריקאים שמקיימים זיקה והזדהות עם מקורותיהם באפריקה ושסובלים בעצמם מהתנשאות ואפלייה. השוני בנרטיבים, בכותבים ובקהל היעד יכול להסביר את ההבדל בין הטקסטים.
[1] אתר "ויקיפדיה", ערך "רודיארד קיפלינג".
