גזענות היא כל שיקול המבוסס על גזעו או מוצאו האתני של אדם המכתיב יחס מסוים אליו. הגזענות הפוכה לגישה התיאולוגית, פילוסופית ומדינית לפי כל בני האדם נבראו או הינם שווים בכך שהיא מניחה מדרג איכותי בין תרבויות המין האנושי (הבריטי איכותי יותר מההודי שאיכותי יותר מהאפריקאי, למשל). קביעת טיבו (בכל פרמטר שהוא) של אדם והיחס אליו לפי שיוכו לגזע, לאום או תרבות היא גזענות.
אין הבדל מהותי במידת הגזענות של אידיאולוגיות קולוניאליסטיות שונות, הסיבה לכך היא כפולה. ראשית מכיוון שבמקרה של הקולוניאליזם, כמו במקרים של אידיאולוגיות אחרות, המוטיבציה קודמת לנימוק שמהווה הצדקה אפוסטריורית ולא סיבה אפריורית, אבחנה זו מודגמת בצורה בולטת במקרה של פורטוגל שרק בשלהי שלטונה "נזכרה" לרקוח הצדקה מוסרית לשלטונה במדינות אפריקאיות בצורת אידיאולוגיה שלא היוותה שינוי גישה פתאומי אלא נועדה לספק הנמקה להמשך השלטון הפורטוגלי. לפיכך האידיאולוגיות האירופאיות במהותן אינן אלא "סיפור כיסוי" או תירוץ שתכליתו לחפות על מוטיבציה אחרת, בלתי מוצהרת או מוצהרת חלקית, והיא רווח חומרי ו\או מדיני של המדינות האירופאיות. התירוץ האירופאי מובא בגישות שונות ובגוונים שונים בין מדינה למדינה אך אין בכך בכדי לשנות את העובדה שהוא עדיין תירוץ שמבקש לנמק פרקטיקה שאף שגם היא משתנה מהותה זהה בכל המקרים – שלטון נצלני של עם אחד על עם אחר. הסיבה השנייה לכך שאין הבדל בין האידיאולוגיות השונות היא שאף על פי ההבדל בניהן, לכל האידיאולוגיות שני מכנים משותפים. מאחר והמוטיבציה והתמריץ לקולוניאליזם הם גזעניים ביסודם ומושתתים על תפיסת האירופאי כעליון על פני האפריקאי מבקשות האידיאולוגיות לטשטש או להציג באור אחר תמריץ זה ולדחות כל האשמה בגזענות, לכן, על פניו, אין באף אחת מן האידיאולוגיות מרכיבים גזעניים. המכנה המשותף השני הוא הכישלון של כל האידיאולוגיות במטרתן זו, כישלון זה נובע מאי-יכולתם להימנע מהנחת היסוד של הקולוניאליזם והיא עליונות הגזע האירופי על האפריקאי, הנחה שהיא גזענית בתכלית.
להלן ניסיון לבחון את האידיאולוגיות (ללא התייחסות ליישומן) של בריטניה, צרפת, פורטוגל ובלגיה ולהדגים כיצד לכאורה אין בהן גזענות. לסיום אשרטט את הכשל המשותף לכל האידיאולוגיות.
מתפיסת "המנדט הכפול" של בריטניה משתמעת הסתכלות פרגמטית מפוכחת לפיה בתמונת המצב הנוכחית (בתקופה הנדונה) נוכחות בריטית באפריקה מביאה תועלת לשני הצדדים. כפי שמשתמע מדבריו של פרדריק לוגרד[1] אין כאן יומרה לאידיאליזם אלא ניתוח של המצב ככזה שמהלך מסוים יכול להיות חיובי בעבור שני הצדדים המעורבים. במובאה השנייה מדברי לוגרד[2] השפה חריפה יותר אך הנימוקים אינם כאלו, כאן לוגרד מניח ומנתח כי עמים שונים נמצאים בנקודות התפתחות שונות בנקודות שונות בהיסטוריה וכי המפגש בין תרבויות במצב שונה, אפילו אם אופיו אלים, מיטיב לא רק עם החזק אלא גם עם זה החלש. בחירת הדוגמא שלו איננה מקרית שכן היא מסכלת טענות אפשריות לגזענות בכך שהוא מעיד על אבותיו שלו שהיו חשוכים וברברים ממש כמו האפריקאים, מכאן משתמע כי ההבדל בין הבריטי והאפריקאי אינו מהותי (ביולוגי, למשל) אלא תלוי רק בדינמיקה ההיסטורית – דבר שניתן לתקנו דרך פיתוח האפריקאים שאוצרים בחובם את היכולת להשתוות יום אחד לבריטים שזכו להתפתח (ולוגרד מן הסתם היה מודע לכך שבעוד שהברברים הבריטים הפכו לאימפריה עולמית רומא דעכה והתפוגגה, ההשוואה שלו מאפשרת לגזור הנחה לגבי ההיתכנות של תהליך שיוביל לגורל דומה אצל הבריטים והאפריקאים).
גם מדיניות ההטמעה הצרפתית מניחה הנחה חשובה ובלתי-גזענית והיא שהאפריקאי אינו נחות מטבעו אלא מפגר מתוקף מצבו ההיסטורי-התפתחותי. הנכונות הצרפתית להעניק לנתיניה האפריקאים אזרחות שוות-זכויות אינה דבר של מה בכך מכיוון שהיא מגלמת הכרה בערך אנושי ובפוטנציאל של האפריקאים. מדיניות ההתקשרות כפי שהיא מוצגת על ידי ז'יל הארמן[3] מייצגת הסתכלות פרגמטית לפיה בכוחה של צרפת לסייע לחברה האפריקאית להשיג מטרות שהיא "חסרה את היכולת להשיגם בכוחות עצמה", הסתכלות זו מחייבת ואכן מקיימת הכרה ב"פוטנציאל הסמוי" של האפריקאים, הפוטנציאל להשוות את הישגיה של צרפת.
הגישה הבלגית (החל מ-1908) שונה במקצת ועיקרה סיוע כאשר הפיתוח נמצא ברקע כמטרה לטווח ארוך. לפי האידיאולוגיה הבלגית, מצבם של האפריקאים אינו טוב ולפיכך מתמקדת השליחות הקולוניאליסטית בדאגה לרווחה חומרית ורוחנית של הנתינים. אין כאן גזענות יותר מאשר במדיניות רווחה של מדינה סוציאלית הדואגת לחלקים הנחשלים בחברה שלה, לפי הבלגים, הקולוניאליזם הוא למעשה מדיניות רווחה על-יבשתית.
האידיאולוגיה של הפורטוגלים, מרגע שנוסחה, הייתה מרחיקת הלכת ביותר בכך שלא שאפה, לפחות לפי הצהרתה, להפוך את האפריקאים לפורטוגלים לכל דבר אלא למזג בין התרבויות בדרך של קירוב האפריקאים לתרבות הפורטוגלית כמין ממוצע כאשר השפעתו של המרכיב הפורטוגלי חזק יותר מתוקף העובדה שהפורטוגלים השיגו רמת התפתחות טובה יותר שרכישת מאפייניה תוכל להיטיב עם האפריקאים.
לסיכום, ניתן להציע ניתוח לפיו האידיאולוגיה האירופית מניחה כי התכלית ההיסטורית של כל חברה וגזע היא התפתחות והתקדמות בצורת מהלך שלו שלבים ומאפיינים פחות או יותר אחידים*. המהלך שהביא את האדם האירופי מהמערות אל ארמון האליזה נתפס כמודל וציר עליו ממוקמת כל חברה ותרבות. הנחה שנייה היא כי העובדה שהאירופאים ביצעו את ההתקדמות הגדולה ביותר אינה הופכת אותם ליחידי סגולה עם יכולת בלעדית לקידמה. לפיכך אין הבדל מהותי בין האירופים והאפריקאים זולת נסיבות ומשתנים שונים שהאיצו את ההתפתחות באירופה והקפיאו אותם באפריקה. ההנחה השלישית היא שמצב זה הוא בר-תיקון דרך התערבות אירופאית.
הקולוניאליזם איננו גזענות במובנה הטהור מכיוון שהיא מושתתת יותר על גיאוגרפיה ופחות על ביולוגיה, ארה"ב במובן זה הרבה יותר גזענית כי שם הוכתב היחס לאנשים לחלוטין על סמך מוצאם ולא על שום שיקול או נסיבות אחרים.. האידיאולוגיה (להבדיל מן הפרקטיקה) מניחה הנחה חשובה והיא שעם עזרה ולאחר תהליך שיואץ בשל ההתערבות האירופית יכולות מדינות אפריקה להגיע ל"רמתן" של מדינות אירופה.
האירופאים שופטים את העולם לפי הסטנדרטים שלהם, אפשר לטעון כאן לבורות, קשה יותר לטעון לגזענות. הקבלה לשוביניזם – ציון העובדה שישנם מקרים רבים בהם נשים משתכרות פחות מגברים על אותה עבודה וכי המציאות בחברה היא שלנשים קשה יותר להצליח מאשר לגברים הוא לא שוביניזם (אין זה שובניזם לטעון כי המפתח לשינוי נח בידי הגברים)
הכשל האירופי משולש: 1. אף אחת מהאידיאולוגיות לא יכולה להתחמק מהנחת היסוד שמהווה מוצא לשאר מרכיבי האידיאולוגיה והיא שמוטב לאפריקאים להידמות יותר לאירופאים, או במילים אחרות, שמוטב להיות אירופאי מאשר אפריקאי, ובניסוח שלישי: שאירופאים עולים על האפריקאים בטיבם.
2.הפטרנליזם שסבור כי האירופאים, מעצם היותם מתקדמים יותר, יודעים מה טוב בעבור האפריקאים יותר מהאפריקאים עצמם. גישה כזו חייבת להניח עליונות אירופאית על פני העמים האפריקאיים.
3. אם נקבל כהנחה מתודית את הטענה שמוטב לחברה אפריקאית לשאוף להידמות לחברה האירופאית אזי המרכיב הבלתי-גזעני ואפילו השוויוני באידיאולוגיות הוא הסברה כי פיתוח אירופאי של הטכנולוגיה, הכלכלה והחברה האפריקאי ייטיב עם האפריקאים. המרכיב הגזעני, ה"חור" באידיאולוגיה, הוא ההנחה כי בעבור פיתוח זה ניתן לשלול, בצורה חד-צדדית, את מה שבראשית המאה ה-20 הפך לכה מקודש בעבור האירופאים: זכות העמים לחירות, להגדרה עצמית לאומית ולשלטון עצמאי. אירופה מצהירה כי היא מבקשת לקדם את אפריקה בדרך של להעניק לה מפירות הציוויליזציה האירופאית, אך יש כאן סתירה מכיוון שזו איננה "עסקת חבילה" שכן גם אם מצבו הטכנולוגי והכלכלי של האפריקאי משתפר מהמפגש עם התרבות מן הצפון, הרי שחלק חשוב ממנת חלקו של האירופאי לא יובא לאפריקה, הליברליזם, הפלורליזם, שוויון הזכויות, זכויות האדם והזכות להגדרה עצמית, כל אלו שהם מנת חלקו של האירופי נחסכו מהאפריקאי. מוסר כפול זה הוא תוצא של גישה גזענית. כאן מתגלה הקוץ באליה ונחשפת הגזענות האירופאית, כאן מה שטוב בעבור האירופאים כבר אינו טוב בעבור אחרים, כאן נחשף פרצופו האמיתי של הקולוניאליזם: הוא מוכן להעניק הכל לאפריקאים, הכל למעט מה שבעניו הוא אחד הדברים החשובים ביותר – החירות. (האם פורטוגל על מצוקותיה הכלכליות הייתה מוכנה להשתעבד למדינה אחרת בעבור תועלת כלכלית גדולה ככל שתהיה? התשובה, לדעתי, ברורה למדי).
ראה גם: קולוניאליזם וגזענות
[3] 47
* יש לתת את הדעת לכך שהמושג "פיתוח" כיום, בייחוד במובנו הכלכלי, נושא אופי שכזה. כדוגמא ניתן לציין את מאמצן של טורקיה ומדינות אחרות לעמוד בסטנדרטים שמאפשרים קבלה לאיחוד האירופי.
