במחצית הראשונה של המאה ה-20, בייחוד החל מהתבססותו של היילה סלאסי בשלטון, הצטיינה אתיופיה ביציבות שלטונית שהתבססה במידה רבה על צורת השלטון המסורתית של קיסר בעל כוח ריכוזי ותחתיו מערך של נושאי תארים הכפופים אליו. היציבות תחת שלטונו של סלאסי (למעט בזמן הכיבוש האיטלקי הקצר) אפשר לו לקדם את מדינתו ולהחיל תהליכי מודרניזציה במנהל, בכלכלה (כמו קביעת מטבע אחיד בשנות ה-40[1]), בתעשייה והחקלאות (פיתוח תשתיות ומיכון), בצבא ובעיקר בחינוך בד בבד עם קידום קשרי חוץ. אך החל משנות השישים הגיעה ההתפתחות תחת השלטון הקיסרי למבוי סתום. חוסר בהתקדמות מספקת בתחום החינוך, בעיות תשתית, צורך ברפורמה אגררית שתשפר את מצבם הכלכלי של החקלאים, העדר מעמד ביניים, שחיתות ורוויה של מנגנוני השלטון והצבא שהותירו צעירים משכילים או קצינים זוטרים ללא אפשרויות קידום היו בין הגורמים שהכניסו את אתיופיה למצב של קיפאון. מבוי סתום וקיפאון אלו זרעו את זרע הפורענות שניכר לראשונה בניסיון ההפיכה ב-1960 והגיע לשיאו בעליית הדרג לשלטון והעשור וחצי ההרסניים שבאו לאחר מכן.
במובן מסוים הייתה עמידתה של אתיופיה בפני הקולוניאליזם חרב פיפיות. בעוד שמדינות אחרות באפריקה יצאו בשנות ה-60 לעצמאות על בסיס הירושה הקולוניאלית שהותירה אחריה, על כל עוונותיה, גם מערכות מערביות של חינוך, תשתית, כלכלה וחקלאות וכן מורשת של שלטון ומנהל מודרניים יחד עם קשרים למדינות האם לשעבר. אתיופיה, לעומת זאת, לא זכתה לשום פיתוח שלא השיגה בכוחות עצמה וסבלה מכלכלה מפגרת, מערכת חינוך בלתי מספקת, תשתיות דלות ובעיקר מערכת שלטון ארכאית וכך היא מצאה עצמה לפתע בעמדת נחיתות לעומת מדינות אפריקה האחרות ועם שפע של בעיות פנימיות. אי היכולת של היילה סלאסי להיחלץ מהמצב בו נמצאה אתיופיה בסוף שנות ה-60 ודבקותו בשלטון הכשירו את הקרקע לתנועות מהפכניות שנהו אחר תפיסות מרקסיסטיות מתוך הבנה שצורת השלטון הנוכחית אינה מיטיבה עם אתיופיה, אך משעלו ה"דרג" לשלטון הם, כמשטרים קומוניסטים אחרים, הורידו את מדינתם ביגון שאולה וגרמו לכך שהיא כיום אחת מהמדינות הנחשלות בעולם.
העיכוב בצמיחה בשנות ה-60 וההידרדרות תחת שלטון הדרג הנציחה את בעיותיה של אתיופיה והן במידה רבה ניכרות בה עד היום. תל"ג[2] נמוך בשל העדר אמצעי ייצור, תשתיות ומודרניזציה בחקלאות, כלכלה המתבססת כמעט לחלוטין על ייצוא חקלאי מתוך עמדת נחיתות בשוק העולמי (סובסידיות חקלאיות של מדינות המערב מורידות את מחירי השוק למחירי הפסד בעבור מדינות העולם השלישי) וכן חוסר-גיוון במוצרי הייצוא (בעיקר קפה) שהופכים את כלכלת המדינה לרגישה ביותר לתנודות מחירים, תלות בגורמים זרים בניצול אוצרות טבע, העדר תעשייה ותלות בייבוא של מוצרי צריכה (אפילו מדינות מזרח-אסיה מתעשרות על גב האפריקאים), אבטלה גבוהה באזורי העיר ופערי מעמדות גדולים וקשיי קיום של חלק ניכר מהאוכלוסייה עד כדי תת-תזונה, נגישות נמוכה לחינוך ושיעורי אנאלפביתים גבוהים, שחיתות שלטונית ומנהלית, תנאי תזונה, תברואה ורפואה ירודים הגורמים לתוחלת חיים נמוכה שיחד עם שיעור ילודה גבוה יוצרים חברה צעירה (למעלה ממחצית האוכלוסייה מתחת לגיל 18 3) המהווה נטל על שכבות הגיל היצרניות שסופחות אליהם ילדים וכך יורד שיעור הזוכים לחינוך (ילדים עובדים במקום בית-ספר). חלקן של הבעיות שנמנו לעיל הוא ותיק וחלקן אופייני יותר לעת האחרונה, אך השורש של כולן בתהליכים או העדר התהליכים באמצע המאה. לסיכום ניתן לטעון כי אתיופיה על אוכלוסייתה הגדולה ושטחה העצום ובעל בעיות הנגישות והרגישות לבצורות הייתה מועדת מראש לבעיות כלכליות, אך ניתן גם לטעון כי הדמוקרטיה, הרפורמה והמנהל המודרני הגיעו אליה באיחור ניכר של שלושים שנה וכן שהיא שילמה מחיר יקר בעבור חירותה והזכות להיות המדינה האפריקאית היחידה שלא הפכה לקולוניה אירופית.
[1] Henze, Paul. Layers Of Time: A History of Ethiopia, 2000, Shama Books.p.269
[2] נתונים מתוך מסמך "נתונים חברתיים-כלכליים" מתוך אתר הקורס.
