ה"כושיות" במושבות הצרפתיות הייתה מתחילתה תנועה ותפיסה בעלות מאפיינים הנסובים סביב תרבות הקשורה בגזע כאשר תרגום של תפיסה זו ללאומיות היווה נגזרת של גישה זו. ה"כושיות" שמה דגש על איכותו התרבותיות של האדם השחור ועל ערכיו ואף נטתה לראות בו כעולה על הלבן. אך עם זאת גישה זאת לא ביטלה את הזיקה של העמים במושבות הצרפתיות לתרבות הפרנקופונית ומיזוג תרבויות אלו התבטא במצע הלאומי של התנועה שחתר לכינון קהילה אפרו-צרפתית שתאחד בין התרבויות. הפאן-אפריקניזם של נקרומה, לעומת זאת, נגע פחות לשאלות של תרבות והיה מיסודו תפיסה לאומית מדינית. השאיפה של תנועת ה"כושיות" לכינון קהילה אפרו-צרפתית שתכלול את כל מושבות צרפת באפריקה משמעה למעשה היבדלות של מדינות אלו משאר אפריקה לפי קווי מתאר תרבותיים (כמו שפה). נקרומה לעומת זאת שם דגש על קווי מתאר גאוגרפיים וביקש לאחד את כל אפריקה מבלי להתייחס לשאלה אילו אזורים נשלטו בידי אילו ארצות וספגו בשל כך השפעה תרבותית שונה. למול הצהרתו של נקרומה "עבורנו, אפריקה על אייה היא אפריקה אחת בלבד" טוענים למעשה תומכי תנועת ה"כושיות": "ואילו בעבורנו, ישנה אפריקה פרנקופונית ופרנקופילית שלה שפה צרפתית ותרבות ממוזגת והיא נבדלת משאר אפריקה".
דרך אחת להסביר את ההבדלים הנ"ל היא לזקוף הצלחה מסוימת למפעל הקולוניאליסטי הצרפתי בהגשמת מטרתו "לצרפת" את עמי אפריקה שתחת שליטתם. עובדת הזיקה של העמים בארצות אלו לתרבות הצרפתית והדבקות בשפתה מעידה על חדירה תרבותית עזה יותר מאשר בארצות אלו, חדירה שיצרה לא רק זיקה לצרפת עצמה אלא גם פרטיקולריות של מושבותיה שראו עצמן שונות משאר מדינות אפריקה ולפיכך רעיון הלאומיות הפאן-אפריקאית לא קרץ להן. במילים אחרות, צרפת הצליחה להדביק את נתיניה האפריקאים באותה יוהרה צרפתית נודעת לשמצה השומרת לתרבות הפרנקופונית מקום של בכורה במשפחת העמים.
