התלות הכלכלית של מדינות אפריקה במדינות המערב יוצרת מצב פרדוקסלי בו מבקשות מדינות המערב להצעיד את אפריקה בכיוון של דמוקרטיזציה, אך למעשה התוצאה המתקבלת איננה דמוקרטיה (לכל היותר, מראית פנים של דמוקרטיה) וזאת משום שהשלטון אינו נתון לעם אלא לכוחות החיצוניים שמכתיבים אותו.
הציות בו חייבות מדינות אפריקה מתוקף תלותן הכלכלית עלול ליצור מצב של "שלטון בובות" בו חייבים המנהיגים לתאם רבות מפעולותיהם עם גורמים זרים, משום שגורמים אלו, בדרך המקל והגזר הכלכליים, בכוחם לקבוע את זהות השליט ומהלכיו. כך מהלכים כלכליים פנימיים נקבעים על ידי שיקולים חיצוניים, אך ההשפעה אינה מוגבלת רק לתחומי הכלכלה משום שלא ניתן לנתק את אלו מתחומי החברה ובעיקר הרווחה. כך תהליכים של ליברליזציה כלכלית יכולים לבוא על חשבון רווחה וחינוך ולמשל להעמיק פערים בין אוכלוסיות ואזורים בדרגות פיתוח שונות ולהעמיק מתיחות אתנית.
גם מדיניות החוץ של המדינות האפריקאיות מושפעת מהתלות הכלכלית מכיוון שהמדינה האפריקאית חייבת לפעול בהתאם לתכתיביה של פטרוניתה במארג היחסים הבינלאומי. מנגנון דומה פועל גם בתחום הצבאי וכך שיקוליה האסטרטגיים של מדינה אחת יכולים להיות מושפעים מאינטרסים של מדינה אחרת, כך למשל במקרה של מנגיסתו באתיופיה המקבל סיוע צבאי מישראל בכדי שמדינתו תהווה גורם אנטי-מוסלמי ב"שכונה".
במצב כזה נפגעת עצמאותה, יעילותה והלגיטימיות של המדינה האפריקאית. עצמאותה נפגעת משום שיכולת הפעולה שלה תחומה בידי הסכמתן ואישורן של מדינות או גופים זרים שגם מכתיבים מהלכים פנימיים. מאותה סיבה נפגעת יעילותה משום שמהלכיה אינם נועדים לשרת את מטרותיה בלבד אלא גם מטרות זרות. הלגיטימיות של השלטון האפריקאי מתערערת במצב כזה בשל הפרדוקס שצוין לעיל, בו משטר דמוקרטי אינו מחויב לבוחריו ואזרחיו, אלא לגורמים חיצוניים.
