פעם אחת הלך הכובש הגדול אלכסנדר מוקדון לביקור אצל מלך ארץ קציא, ארץ הקצה.
כשהגיע הראו לו את כל אוצרות ארץ קציא, כסף וזהב, אך מוקדון אמר: "לא את הכסף והזהב שלכם באתי לראות, אלא את החוקים שלכם".
בעודם יושבים באו שני אנשים להשפט בפני מלך קציא.
אמר אחד האנשים: אדוני המלך, קניתי מאדם זה חלקה נטושה וחרשתי בה ומצאתי מטמון. אמרתי לו שיקח את אוצרו כי חלקה נטושה קניתי, לא מטמון.
אמר האדם השני: כפי שאתה מפחד מגזל כך גם אני – ואת החלקה שמכרתי לך מכרתי עם כל מה שבתוכה מהתהום ועד הרקיע.
פנה מלך קציא לאחד האנשים ושאל אותו: יש לך בן? ענה לו האיש שכן
פנה לשני ואמר לו: יש לך בת? ענה האיש שכן.
אמר המלך: אם כך שיתחתנו זה עם זו ויקבלו אליהם את המטמון.
למשמע הדברים נדהם אלכסנדר מוקדון. שאל אותו המלך: על מה את תמה, האם לא שפטתי היטב? אילו היה מגיע המקרה הזה לשיפוט במדינתכם, מה את היית עושה?
ענה לו מוקדון: הייתי עורף את ראשו של זה וראשו של זה ולוקח את המטמון לבית המלך.
בתגובה שאל מלך קציא את אלכסנדר מוקדון: האם מאירה לכם השמש בארצכם? ענה מוקדון שכן.
והאם גשמים יורדים עליכם? ענה מוקדון שכן.
שאל מלך קציא: והאם יש כבשים ועזים בארצכם? ענה מוקדון שכן.
או אז קילל מלך קציא את אלכסנדר מוקדון ואמר: רק בזכות הכבשים והעזים מאירה לכם השמש ויורדים לכם הגשמים.
מקור: תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, ב
עוד שאלות של צדק בסדרת הכתבות שלנו מהו צדק.
בטח יעניין אותך גם:
