המפגש בין החברה ביהודה ובין ההלניזם

לפניכם סיכום בהיסטוריה העוסק במפגש בין החברה ביהודה לבין ההלניזם. להלן קישורים לסיכומים מורחבים בתת-נושאים ולאחריהם סיכום נושא המאבק בין המתיוונים למתנגדיהם ביהודה.

הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה: הניסיון להקים את הפוליס " אנטיוכיה"בירושלים.

הפיכתה של ירושלים לפוליס הביאה שינויים רבים לחיי היהודים \ השינויים שנעשו על ידי יאסון, הכהן הגדול והמתיוונים.

ירושלים נשלטת ע"י המתיוונים, המתיוונים הופכים לאזרחי הפוליס. רק להם יש זכויות להחליט על החוקים ועל גורל העיר,שאר האנשים החיים בירושלים ,שההלניזם אינו מקובל עליהם, אין להם זכויות. רק האזרחים המתייוונים של ירושלים יכולים להנות מזכויות הפוליס , כמו להשתמש במתקני הספורט, לתת חינוך יווני לילדיהם. ההחלטות שהתקבלו על ידי הפוליס " אנטיוכיה ירושלים " נוסחו בלשון יוונית.
ביטול חוקי אבות וקבל חוקת הפוליס שנקבעה על ידי אזרחי הפוליס בירושלים. משמעות השינוי הוא שחוקי התורה אינה החוק בירושלים ושמירת חוקי התורה הם עכשיו עניין אישי ולא חובה. עבודת המקדש נמשכת כסדרה.
הקמת מוסדות החינוך והספורט של עיר הלניסטית: הגימנסיות והאפי ביון. הקמת המוסדות הללו בירושלים, בעיר המקדש,פוגעת בעבודת הקודש מאחר והכוהנים מתפתים ללכת לגימנסיות לתחרויות ולא לעבוד בעבודת המקדש. מוסדות אלו באים במקום החינוך היהודי,ששם דגש על מוסריותו ופנימיותו של האדם.
ירושלים הופכת לעיר פוליס כמו שאר ערי הפוליס, מעניקה לאזרחיה יתרונות מבחינה כלכלית ומשפרת את מצבה מבחינה מסחרית. אבל בו בזמן פוגעת בייחודו של עם ישראל, וגורמת לכך שמירושלים נשלחים נציגים לתחרויות ספורט. אירועים בעלי אופי פוליתיאיסטי והיו מלאים בפולחנים לאלילים.

" החסידים " כמובילים את ההתנגדות לתהליך ההתיוונות.

" החסידים" – חכמי התורה והסופרים, שאפו להקים מדינה יהודית דתית, שתונהג על פי אוח התורה,כפי שפורשה על ידי " כנסת הגדולה ". הם נפגעו ביותר ממעשי המתייוונים,שערערו את שלטון התורה ואיימו על עצם קיומו של העם ועל מעמדם שלהם בחברה היהודית.

הפיכתה של ירושלים לפוליס גרמה למתח רב בין המתיוונים ליהודים. למרות המתח לא הביע הציבור היהודי את כעסו בדרך פעילה. השקט גרם למתיוונים לחשוב שהיהודים יקבלו את ההלניזם בסופו של דבר. המתייוונים הקיצונים משתלטים על ירושלים : בשנת 172 לפנה"ס הודח יאסון מתפקיד הכהן הגדול ע"י מנלאוס ממשפחת בילגה,מתיוון קיצוני. בפעם הראשונה התמנה למשרת הכהן הגדול אדם שאינו ממשפחת צדוק. מנלאוס קנה את המשרה בכסף רב מהמלך,והבטיח לגבות יותר מיסים מהעם. ( מנלאוס השתמש בדרכים שבהם השתמש יאסון כדי להדיח את אחיו,חוניו הכהן הגדול החוקי האחרון).

הכהן הגדול הפסיק להיות האישיות הדתית והמדינית החשובה של היהודים. עכשיו הפך הכהן הגדול להיות מינוי של המלך, משרה הניתנת למרבה במחיר.

הפילוג חברה היהודית העמיק לאחר שהמתיוונים סייעו לאנטיוכוס הרביעי לשדוד את אוצרות בית המקדש. בשנת 169 לפנה"ס יצא אנטיוכוס למלחמה במצרים נגד בית תלמי. כדי לממן את המלחמה המלך עובר דרך ירושלים ושדד את אוצרות בית המקדש,הוא לא הסתפק בכסף ונטל עימו גם כלים ששימשו לעבודת הפולחן הדתי בבית המקדש : מנורת המאור,מזבח הזהב ועוד. אחיו של מנלאוס,הכהן הגדול ,סייע לאנטיוכוס במעשה השוד. בעקבות המעשה היהודים פרצו במהומות שבמהלכן נהרג אחיו של מנלאוס. בעקבות האירועים שולחים היהודים משלחת לעיר צור כדי להציג את התלונות בפני במלך. אנטיוכוס הוציא להורג את אנשי המשלחת .

כעבור שנה,בשנת 168 לפנה"ס, שוב יצא אנטיוכוס למצרים ואף הצליח לכבוש חלקים ממנה, אך נאלץ לסגת בגלל התערבות רומא. הרומאים לא היו מוכנים לתת לבית סלווקוס לצבור עוד כוח. בנוסף לרומא היתה ברית הגנה עם בית תלמי. הרומאים הציבו לו אולטימאטום ( אזהרה אחרונה): לנטוס את מצרים או לצאת למלחמה נגד רומא.

בזמן שכל זה התרחש יש שמועות בירושלים שאנטיוכוס מת. היהודים רואים בכך או שהמתיוונים איבדו את כוחם,ומבחינתם זה זמן טוב לסלק את המתיוונים. החלו מהומות,מלחמת אחים. החסידים ביקשו להחזיר את שלטון חוקי התורה.

יאסון הכהן המודח חזר אל ירושלים והיחס את מנלאוס אך המורדים שכעסו מאוד על יאסום שהפך את ירושלים לפוליס גירשו אותו מן העיר וביטלו את שלטון המתיוונים. כוחה של הפוליס אנטיוכיה התערער,והמורדים קיוו לקבל עזרה מבית תלמי.

המרד הוא התנגשות בין החסידים לאצולה המתיוונת והוא מסתיים לרגע אומנם,בניצחון העם:

רצח אחין של מנלאוס.
גירוש יאסון מהעיר
מלחמה באנטיוכוס.

הניצחון היה קצר והתרחש בזמן הגרוע ביותר. כשאנטיוכוס חזר ממצרים מושפל ,ושמע על המהומות בירושלים המהומות נתפסו על ידו כמרד. הדחת מנלאוס,אותו ראה כנציג מטעמו,והניסיון לבטל את הרפורמות (שינויים) ההלניסטיות , היו דברים שלא היה מוכן לעבור עליהם בשתיקה. הוא רואה במרידות מרד כנגד המלכות.

אנטיוכוס הגיע עם צבאו לירושלים כדי לדכא את המרד. במשך שלושה ימים ערך טבח באוכלוסיה היהודית,הרס את חומות העיר,ושדד שוב כספים מבית המקדש (ראו קטעי מקור). בנוסף השאיר בעיר את אפולניוס ,שר צבאו עדי שישלים את הטיפול בעיר המורדת.

אפוליניוס מקים מושבה צבאית במצודת העיר – "החקרא": בחקרא התיישבו חיילים סורים,צבא שישליט סדר,ואליהם הצטרפו מתיוונים קיצוניים.

כתוצאה מיישוב החקרא חל שינוי קיצוני בעיר – המתיישבים הנוכרים קיימו בה פולחנים לאליליהם,הצבא צריך בית מקדש להקריב קורבנות , הם מתיישבים ליד בית המקדש ושמים בו את פסליהם.ברגע שיש בבית המקדש פסל – בית המקדש פסול בעיני היהודים ואז היהודים בורחים מירושלים.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה

פרק קודם: מאפייני ההלניזם פרק הבא: מרד החשמונאים