בל"ג בעומר אנחנו מספרים אודות גבורתו של שמעון בר-כוכבא (ולפעמים גם בר-כוסבא או בר-כוסבה) שהוביל בשנת 132 לספירה מרד כנגד השלטון הרומי. עם זאת, מרד בר-כוכבא, על כל גבורתו, הוביל לתוצאות הרות אסון בעבור היישוב היהודי בארץ ישראל. בין תוצאות המרד היו הרס והרג המוניים, אובדן מלא של האוטונומיה היהודית, הגלייה המונית וגזירות קשות. על אף הצלחות בתחילתו, ועל אף מה שהוא מסמל בעבורנו המרד שהוביל בר-כוכבא היה במבחן התוצאה אחת מהטעויות הקשות וההרסניות של מנהיגות יהודית אי-פעם.
דמות של בר-כוכבא אצל חז"ל
בסיפור המובא בתלמוד (בבלי, סנהדרין צג:) מסופר על "בר-כוזיבא" (לשון "כזב") שמלך שנתיים וחצי בטרם הכריז בפני חכמי ישראל כי הוא המשיח. חכמי ישראל בחנו את טענתו ולאחר שהגיעו למסקנה שהוא לא המשיח באו הרומאים והרגו אותו.
בתלמוד הירושלמי (תענית כ"ד א') מובא ויכוח בין חכמים בשאלת טיבו של מנהיג המרד ברומאים, שלגביו נטען כי הוא המשיח. בכל פעם שרבי עקיבא, מתומכיו הבולטים של המרד, היה רואה את בר-כוכבא הוא היה אומר: "זהו מלך המשיח" ואף טען כי עליו כיוון הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במדבר, כ"ד י"ז). אולם גם אותו מקור ממש לא קורא למנהיג/משיח בשמו המוכר אלא "בר-כוזיבא", מלשון "כזב".
מספרים את הסיפור מחדש
עם עליית הלאומיות היהודית והתפתחותה של הציונות גבר העניין החיובי בסיפורו של בר-כוכבא. הדמות של לוחם אמיץ הקורא תיגר על אמפריות ואינו מוכן להתפשר על עצמאות יהודית קסם לציונים הראשונים והסיפור החל להיות מסופר בצורה חיובית ולצבור פופולאריות. זאת בדומה לסיפור מצדה שאף הוא היה סיפור יחסית שולי ושלילי בזיכרון היהודי עד שהציונות הפכה אותו למופת של עמידה וגבורה. בשלב מסוים הפך המועד הדתי של ל"ג בעומר (הקשור במותם של תלמידי רבי-עקיבא במרד). ומה לגבי האריה? גם הוא איכשהו הגיע לסיפור של בר-כוכבא רק במאה ה-19 והגיע לשיא התפוצה שלו עם שירים של שאול טשרניחובסקי ולוין קיפניס עליו.
