מצדה בגרסת מלחמת העולם השנייה. שנת 1942 הייתה שנה מתוחה במיוחד ביישוב היהודי בארץ ישראל. הידיעות על זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה כבר היו מבוססות כאשר הצטרפה אליהן הידיעה כי הנאצים נמצאים בדרך לארץ.
בשלב זה של המלחמה נחלו הכוחות הגרמניים בראשות רומל הצלחות רבות בצפון אפריקה. לרגע היה נדמה כי שום דבר לא יעצור אותם מלהגיע למצרים ומשם לארץ ישראל. אנשי היישוב היהודי לא רצו לחשוב מה יעשו הנאצים כאשר יגיעו אליהם, אך כן מאוד רצו לחשוב מה הם יכולים לעשות בעצמם.
אחת התוכניות שנהגו הייתה לרכז את כל היישוב היהודי באזור הכרמל ולהלחם עד הסוף. התוכנית קיבלה את הכינוי "מצדה בכרמל" או "מצדה שעל הכרמל" (השם הרשמי היה "תוכנית חיפה"). השם למעשה ביטא את האסטרטגיה הצבאית של "אין לנו שום סיכוי לנצח אבל לפחות נחזיק כמה שאפשר ונמות כגיבורים". המחשבה בתוכנית מצדה בכרמל הייתה שיהיה אפשרי יותר להגן על האוכלוסיה אם תהיה מרוכזת במקום הררי אחד. במקביל אמורים היו לצאת כוחות גרילה כדי להפריע לתנועת האויב ובכך אולי לעכב במשהו את נפילת היישוב. השימוש בסיפור מצדה בוודאי הדגיש את חומרת המצב, אך גם שידר לעם זקיפות קומה.
כיום ישנן מחלוקות עד כמה רצינית הייתה תוכנית מצדה בכרמל. למרבה המזל לא היה צורך בתוכנית הזו או תוכנית אחרת משום שהנאצים מעולם לא הגיעו לארץ ישראל. הגנרל מונטגומרי ניצח את כוחותיו של רומל בקרב אל-עלמיין ומלחמת העולם השנייה החלה לתפוס כיוון אחר.
