החברה הישראלית – סיכומים

הקורס "החברה הישראלית" עוסק בסוציולוגיה של החברה הישראלית, ובוחן אותה במשקפיים של מדעי החברה בכלל וסוציולוגיה בפרט..

הסוציולוגיה היא תחום ידע רווי מחלוקות יותר מתחומים אחרים. ניתן להעלות שלושה גורמים עקריים לתופעה זו:

א. במדעי החברה יש פחות הסכמה בין צופים המתבוננים באותה התרחשות.

ב. לעומת הפסיכולוגיה בסוציולוגיה הרבה יותר קשה לערוך ניסויים.

ג. הסוציולוגיה בעיקרה איננה מקצוע מעשי, ולכן יש לה פחות נטייה להתאים את עצמה לנקודת המבט של ראשי הממסד.

המצב הזה של מחלוקות הוא מצב רצוי, כי הוא מעודד חשיבה ויצירה.

הקורס מבוסס על ההנחה שאין ידע חברי שהוא ניטרלי ואובייקטיבי. אני מנסה תמיד לנטרל את ההטיות שלי ולא לרמות, אבל השקפותי הפוליטיות קיימות ומשפיעות. אני אבטא אותן לכן מדי פעם בגלוי, אם כי הן לא יעמדו במרכז הדיון. המטרה היא כמובן לא שתיישרו איתי קוו אלא כדי שיהיה לכם קל יותר לבקר אותי .

גישות יסוד בסוציולוגיה ובחקר החברה הישראלית.

את הגישות השונות לחקר הסוציולוגיה ניתן מטבע הדברים למיין בדרכים שונות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. דרכו של הקורס היא ללכת במידה רבה בעקבות התיאור של אורי רם בספרו "הזמן של הפוסט" , רם מונה שלוש גישות או תבניות מרכזיות בסוציולוגיה הישראלית שצמחו זו אחרי השניה ברמה ההיסטורית. את שלוש הגישות הוא מכנה ממסדית ביקורתית, ו"תבנית הפוסט". הקורס ילך בעקבותיו בכל הקשור למיון של המחברים השונים, אבל יעדיף לתת לגישות שמות אחרים, פשוטים יותר ופחות טעונים רגשית. את הגישה ה"ממסדית" נכנה פשוט "פונקציונליזם". את הגישה הביקורתית נכנה "גישת הקונפליקט". בהקשר לגישה השלישית נקבל את השם "פוסט" אבל בד בבד נכנה אותה גם "תאורית הגלובליזציה", כדי להבליט את הטענה ההיסטורית שלה.

בכל אחת מהגישות מזהה רם גישות משנה. כך הוא מבחין בין פונקציונליזם רגיל לפונקציונליזם מבוקר, או משופר, הוא מונה חמש גישות ביקורתיות שונות- אליטיזם, פלורליזם, מרקסיזם, (סבירסקי או לב), פמיניזם, וקולוניזציה, ובהקשר לגישה של הפוסט הוא מונה פוסט מודרניזם, פוסטקולוניאליזם, ופוסטמרקסיזם אנחנו נתייחס לכל אחת מהאבחנות האלה במהלך הקורס, אבל בשלב זה חשוב לשים לב למתווה הכללי.

הגישה הפונקציונליסטית מבוססת על מחקר של מערכות חברתיות. החוקר הפונקציונליסט בוחר יחידה ומנתח עד כמה היא מצליחה, או נכשלת. היחידה יכולה להיות ארגון, תנועה חברתית, או מדינה שלמה. ההנחה היא שכדי שהמערכת תצליח או לפחות תשרוד , היא צריכה לשמור על איזון, שיווי משקל, או לפחות וויסות של הכוחות השונים בתוכה. בתוך המערכת הראשית מבחינים הפונקציונליסטים במערכות משנה. הסוציולוג האמריקאי פארסונס (1902-1979), מנה ארבע מערכות כאלה- המערכת הכלכלית (המבטאת הסתגלות לסביבה), המערכת הפוליטית (המבטאת את השגת המטרות של המערכת), המערכת התרבותית (המבטאת את שמירת הדפוסים הקודמים) והמערכת החברתית (המבטאת את האינטגרציה בחברה).

הגישה הפונקציונליסטית מדמה את החברה לאורגניזם חי- ובוחנת בדרך כלל כיצד כל חלק של החברה או הארגון תורם לתפקוד הכללי שלהם (מה הפונקציה שלו). למרות זאת היא יכולה לבחון גם תופעות הפוגעות בתפקוד (דיספונקציות).

בניתוח של שינוי חברתי הדגש של הגישה הפונקציונליסטית הוא על תהליכים של "מודרניזציה"- המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. תהליכי המודרניזציה כמו עיור, פיתוח טכנולוגי, צמיחה כלכלית, ופיתוח מנגנונים פוליטיים, תלויים לפי הגישה הפונקציונליסטית בשינוי תרבותי מתאים. המאפיינים העקריים של תרבות מודרנית לעומת תרבות מסורתית הם לפי גישה זו השגיות (בניגוד לשיוכיות), התייחסות "אוניברסלית", (כוללנית ושיטתית, לא פרטנית), נטרול הרגשות, ויחסים חברתיים מוגדרים ופורמליים.

גישת הקונפליקט מבוססת על שיטת ניתוח שונה. במקום המטרות המשותפות גישה זו מציבה במרכז הניתוח את את ניגודי האינטרסים בין קבוצות שונות. החוקרים בגישת הקונפליקט בוחנים כיצד קבוצות שונות נאבקות על משאבים שונים הנמצאים במחסור, כך שרווח של קבוצה אחת גורם להפסד לקבוצה השניה. הניתוח יכול להתייחס לקבוצות כמו מעסיקים ופועלים, נשים וגברים, מזרחים ערבים ויהודים או הטרוסקסואליים והומוסקסואלים, ולכן קשה לדבר על "גישת הקונפליקט" ולמעה מדובר כאן על גישות שונות. אם נתייחס להקשר הישראלי האליטיזם של שפירא הדגיש בעקבות ובר את המאבק בין השליט להמונים והדרך בה הוא רוכש לעצמו לגיטימציה, המרקסיזם של סבירסקי ואחרים הדגיש את ההיבט המעמדי אבל גם את הקונפליקט בין ותיקים לעולים ובין אשכנזים ומזרחים, הפמיניסטיות מדגישות כמובן את הקונפליקט בין נשים וגברים, וגישת הקולוניזציה מעמידה במרכז את יחסי הניצול בין יהודים וערבים.

הדגש על מאבקים הוביל את גישות הקונפליקט השונות להעמיד במרכז ההסבר שלהן את הפוליטיקה והכלכלה. לעומת זאת ניתוח פונקציונליסטי של מערכות חברתיות נוטה בדרך כלל להדגיש את התרבות כגורם מעצב.

הגישה השלישית, גישת הפוסט ו\או הגלובליזציה היא המורכבת ביותר והקשה ביותר לאפיון, גם משום שהיא נמצאת עדיין בשלבי התהוות.

הבדלי הגישות בין הסוציולוגים מקשים עליהם אפילו להסכים בשאלת נושא הקורס. בגישה פונקציונליסטית הבוחנת מערכות חברתיות הקורס הוא קורס על "החברה הישראלית". בגישה ביקורתית וקונפליקטואלית ניתן לטעון כי לא ברור מהם גבולות החברה הישראלית (האם היא כוללת את הפלסטינים תושבי השטחים?). בגישת קונפליקט ראוי אולי לתאר את הקורס כקורס על הפרויקט הציוני- מאמץ מאורגן להגביר את העליה (הגירה יהודית) ולהרחיב את ההתיישבות היהודית). כפתרון ביניים יש המכנים את הקורס על הסוציולוגיה הישראלית "החברה בישראל".

כאן תוכלו למצוא גם סיכומי מאמרים בחברה הישראלית.

הקורס מתחיל עם סקירה של השלבים בהתפתחות הפרויקט הציוני החל מהתקופה העותמנית, דרך תקופת המנדט הבריטי ועד מלחמת העצמאות.

לאחר קום המדינה עוצב המבנה הפוליטי של מדינת ישראל באופן שהשליך על ההתפתחויות החברתיות לאחר מכן. נושא קליטת העלייה היה מרכזי מאוד בעיצוב המבנה הריבודי של החברה הישראלית. עם קום המדינה החלו לצוף גם שאלות של מגדר ויחסים מגדריים בחברה הישראלית. כמו כן היווה יחסי דת ומדינה מוקד מרכזי של מתיחות חברתית ופוליטית במהלך שנותיה של החברה הישראלית.

מאז מלחמת ששת הימים היוותה שאלת השטחים אף היא מוקד גדול של מתיחות פנים וחוץ חברתית בחברה הישראלית והסוציולוגיה הישראלית עוסקת בשנים האחרונות בסכסוך הישראלי פלסטיני.